הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
חומש ויקרא – חומש הקורבנות – יוצר לעיתים תחושת ניתוק וריחוק אצל חלק מהלומדים. הדבר טבעי בעקבות ריחוקנו מהמקדש ועבודתו, אך גם מצער מאוד בעקבות הפסד של חלק משמעותי מהתורה, ערכיה והרעיונות הגלומים בה. נשתדל בדברים הבאים לתת מבט על נקודה ספציפית ומשמעותה לחיינו היום.
חומש ויקרא פותח בקורבן עולה. נדמיין לעצמנו שני שכנים שהחליטו להביא עולה בנדבה. האחד שב”ה זכה לעושר ונכסים, בחר שור מפוטם ועלה איתו למקדש. לאחר שחיטת השור, על מנת לאפשר את הקרבתם של כל אבריו, המעיים עוברים שטיפה והדחה, ויחד עם שאר חלקי השור מובלים למזבח. לצורך העלאת חלקי שור שכזה יש צורך במספר גדול של כהנים, וזמן הקטרת האברים על האש הוא ארוך.
השכן השני שלא נתברך בעושר, ואף היה דל ואביון, עם כל זאת רצה אף הוא להביא קורבן עולה ולצורך כך הביא בן יונה. לאחר השחיטה נטל הכהן את הזפק והמעיים והשליך אותם לחוץ, ואת בן היונה השליך אל המזבח. כמובן שקרבן קטן כל כך נשרף במהירות… חז”ל שהיו ערים לצערו של העני ואף לעוגמת הנפש העלולה להתלוות למאמץ גדול כ”כ של עליה למקדש שמתמצת ברגעים בודדים ובקורבן קטן, העירו שזו הסיבה שהתורה התירה לשרוף את בן היונה יחד עם כנפיו, למרות שהנוצות גורמות לריח שאינו נעים, על מנת להמליח ו’לעבות’ במשהו את קורבנו.
דווקא לאור הדברים הללו מתעורר ההבדל ביחס אל האברים הפנימיים. בעוד שבקרבן בהמה הם נשטפים ומוקרבים, אצל העופות הם מוצאים מחוץ להקרבה. רש”י מביא את דברי חז”ל בויקרא רבה: “עולת בהמה שאינה אוכלת אלא באבוס בעליה נאמר ‘והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר’, בעוף שנזון מן הגזל נאמר והשליך את המעים שאכלו מן הגזל”.
אולם אם החשש הוא מהקרבה של גזל, הרי כל גידולו של העוף כרוך בגזל, ומה יועיל להוציא רק את המעיים בעוד ששאר הגוף שניזון ונהנה מהגזל מוקרב? שמעתי ממו”ר הגאון הרב שבתי רפפורט שליט”א שהתורה באה ללמד אותנו שדבר איסור יש לפרוש ממנו ולא לאפשר שיהיה חלק מהאדם ומחייו. אולם לעיתים האיסור כבר נעשה, האדם כבר עבר חוויה מסויימת או עשה מעשה מסויים שמקורו באיסור. במקרה שכזה מלמדת התורה שיש אפשרות לקחת את אותו רושם או תוצאה ולקדש אותה, ולהעלות אותה לעבודת ה’. לכן כל עוד מאכל האיסור שנגזל נמצא בפני עצמו, יש להוציאו ולהשליכו. אך ברגע שהוא כבר התעכל ולא עומד בפני עצמו, יש יכולת לקחת אותו ולהקריבו לקב”ה.
פעמים רבות וויכוחים, סיכסוכים ומריבות נגרמים בין בני זוג. פעמים רבות מידי… וודאי שאין עניין במריבה, ואנו משתדלים להתרחק ממנה. אולם כשהיא כבר מתרחשת, יש כאן הזדמנות לבנייה חדשה. להתפייסות יש לעיתים טעם טוב יותר מחיי שיגרה, ודווקא לאחר משבר יש אפשרות להעמקת יסודות ובניית קומה נוספת. אז שנזכה לא לריב, ועם זאת במקרה שכן, לדעת כיצד למנף זאת למעלה.