אחריות

הרבנית רחל וינשטיין, מרצה בבית המדרש “באור פניך”

הבקר,
העברתי שיעור פרשת שבוע.
ודיברתי על הכהן הגדול.
שנושא את שמות בני ישראל.
על כתפיו.
ועל ליבו.
לזיכרון.
תמיד.
ונושא את עוון קדשי בני ישראל,
על מצחו.
לפני ה’ תמיד.

חתיכת אחריות.

הכהן הגדול.
עומד מול ה’,
המייצג את העם.
ועומד מול העם,
ומייצג את ה’.

אחת הנשים בשיעור אמרה –
זו ממש אחריות גדולה.
איזה אדם נורמלי יסכים לאחריות הזו?

וחשבתי על זה.
שזו אחריות,
ושליחות.

וזה קצת הזכיר לי הורות.

איזו אחריות!

ובעצם אנו נושאים אותם תמיד.
את ילדינו.
על ליבנו,
על כתפינו.
על מצחינו.
ובעצם אנו גם כן,
לעיתים.
עומדים.
בין הילד,
לעולם.
לפעמים מייצגים את הילד מול העולם.
ולפעמים מיצגים את העולם –
לילד.

וזו אחריות.
וזכות.
ושליחות.
וכמה שזה לא פשוט…

עניין שעומד בפתחו של בגדי הכהונה,
בחתימתו.
ובאמצעו –
הוא התמיד.
נר תמיד,
קרבן התמיד.
לפני ה’ תמיד.

התמיד יש לו שתי בחינות.
הקביעות –
את הכבש האחד בבקר,
והכבש השני בין הערביים.

וה “לתמיד”,
כלומר לעד.

גם בהורות,
עניין התמיד מאד מרכזי.
זה תמיד ולתמיד…

שנזכה ללבוש את בגדי ההורות שלנו,
לכבוד ולתפארת.