הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
חז”ל קבעו [סוטה ב’ ובסנהדרין כ”ב] ‘קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף’. מעבר להפתעה של שייכות המילה ‘קושי’ כלפי מעשיו של הקב”ה, גם לא ברור מדוע מכל הניסים והפלאות דווקא חציית הים היא הדוגמא המובאת בהקשר לזיווגו של אדם. נציע מספר הסברים, ונשתדל ללמוד מכל אחד מהם גם לעצמנו:
- בתהליך קריעת הים נאמר: “וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה’ אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם”. באופן מפתיע, בשונה מכל עשרת המכות שם התבצעה המכה במיידיות, קריעת הים לא מתרחשת ברגע שמה נוטה את ידו על המים, אלא רק לאחר לילה ארוך בו נושבת הרוח.
גם בניית הקשר בין בני זוג, אינו אירוע חד פעמי שמתבצע במהלך החופה והקידושין, אלא תהליך מתמשך. מי שמצפה מייד לאחר החתונה לחוש את כל השלמות והיופי שבזוגיות, יופתע לגלות שממש כקריעת ים סוף יש צורך בזמן והשקעה!
- כאשר נטה משה את ידו על הים, המים היו צריכים לקבל החלטה: ימינה או שמאלה? האם אני הטיפה הנקרעת, או רק המטר הבא? משה לא שירטט נקודה מדויקת על פני המים… התוצאה אומנם הייתה של חצית הים, אבל ההכרעה היכן בדיוק זה יקרה, הייתה עמומה.
גם בחיים של בני זוג, ברור שלעיתים אני אוותר, וישנם זמנים שאני עומד על שלי ומצפה שהאחר יתגמש. עם הכללים הללו כולם מסכימים, הקושי מתעורר בקביעת המקרים המורכבים והגבוליים. מי אמור לוותר הפעם? ומדוע דווקא בתחום ובנושא הזה? הקושי הזה מלווה כל זיווג, ועצם הידיעה מקילה מאוד על ההתמודדות.
- נווד מקראי מחצי האי סיני שהיה נקלע לאזור חציית ים סוף, היה מקבל את הרושם שהרוח המפתיעה שהופיעה על גבי הים, היא שגרמה לו להיקרע! לעומת זאת, מי שראה את מעשיו של משה, יכול היה להשתכנע שמשה הוא זה שקרע את הים. ורק מי שמצוי בסוד הדברים יודע שהקב”ה הוא שקרע את הים.
אפשר לטעות ולחשוב שזר הפרחים או האיחולים הזועמים, ראוי להם שינוחו על ראשו של השדכן, כי הוא הרי אחראי לחתונה. ואם לא הוא, אז החבר שסיפר לי סיפורים לא כ”כ מדויקים. אפשר גם לבא בהאשמה עצמית ‘איך הייתי כ”כ עיוור/ת’… אולם הגמרא במועד קטן י”ח: אומרת: “מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים – מה’ אישה לאיש!”. ממש כמו שקורע הים הוא הקב”ה, וכל השאר הינם רק בגדר תפאורה חיצונית, כך השייכות שלנו זה לזו היא אמירה אלוקית, וכל שאר הגורמים הינם חיצוניים בלבד!
- הגמרא במסכת בבא בתרא [י] מובא: “עשרה דברים קשים נבראו בעולם. הר קשה – ברזל מחתכו, ברזל קשה – אור מפעפעו, אור קשה – מים מכבין אותו, מים קשים – עבים סובלים אותן, עבים קשים – רוח מפזרתן, רוח קשה – גוף סובלו, גוף קשה – פחד שוברו, פחד קשה – יין מפיגו, יין קשה – שינה מפכחתו”. משמע מהגמרא שהביטוי ‘קשה’ משמעותו [גם] גדול/חזק/מרשים. על פי זה ניתן לבאר שמעשה זיווגו של אדם הריהו גדול ומשמעותי כמעשה קריעת ים סוף! הישועה הפרטית של הרווק והרווקה במציאת זיווגם והיכולת של בני הזוג לקיים קשר זה, נמשלת להצלה הכללית של עם ישראל ממצרים. אז קדימה לעבודה!