הדסה כהן- מנחת הורים וצוותים חינוכיים
מדברים כאן על תקופה חדשה, אתגרים חדשים, חיי יום יום, שאינם כפי שהכרנו. המלחמה הביאה איתה שינוי גדול לכל כך הרבה משפחות. משפחות עזבו בית, משפחות חד הוריות באופן זמני או קבוע לא עלינו, סבים וסבתות שחזרו להיות מוקפים בילדים קטנים ועוד. ההתמודדות שלנו מול המצב והתגובות שלנו לאירועים שונים בחיינו השתנו. כול התגובות נורמליות במצב לא נורמלי. לא משנה מה התגובה שלנו, נזכור תמיד שהילדים שלנו זקוקים לנו ולכן נדרשת הרבה חמלה עצמית במקום שבו אנחנו נמצאים וחמלה כלפי הדרך שבה אנחנו מגיבים ומתנהגים. חלקנו נהיה פעילים מאוד בתקופה הזו וחלקנו נעדיף להתנתק ולהשתבלל, אבל לא נוכל להפסיק להיות הורים.
במציאות הנוכחית כולנו במצב של סטרס. השינויים, הפגיעות, האובדן והאיום הקיים, כולם מהווים גורמי סטרס. מאחר ואנחנו יצורים יונקים, נזכור שההיקשרות עבורנו היא הישרדותית. היא בסיס וחובה להישרדות שלנו ולכן דווקא בימים אלה, הצורך הזה חיוני. מול ההיקשרות, בקצה השני, נמצאת הפרידה. מכיוון שההיקשרות היא הישרדותית, הפרידה היא הדבר הכי מפחיד שיש והוא נמצא בגרעין של הסטרס. פרידה מבית, משגרה, מהרגלים ומאנשים קרובים. המוות מקיף אותנו. גם מי שמוגן, חווה פרידה מאשליה של מוגנות וביטחון נוכחת. מול פרידה, או חשש מפרידה, המוח שלנו מפעיל מספר תגובות: מרדף – כלומר צורך להיצמד ולא להיפרד. לפעמים המרדף בא לידי ביטוי בצורך לסדר שמשרה ביטחון. בהלה – מתבטאת גם אצל הילדים וגם אצלנו. הצורך להישאר קרוב. ותסכול- בתקופה הזו נחווה יותר כעס, אגרסיביות, רגרסיות. כפי שאמרנו, כל התגובות נורמליות במצב לא נורמלי. מול הילדים, חשוב שננסה לא לשלוט בהתנהגות שלהם, אלא ניתן מקום לביטוי הרגשות ולפורקן בדרכים שמקובלות עלינו. גם אנחנו כמבוגרים, מתמודדים עם שלל הרגשות האלה. לעיתים במצב של חירום, במצב של סטרס מתמשך, היכולת להכיל את הרגשות, חסום. החסימה נעשית שלא במודע כדי שנתפקד טוב יותר. יש הרבה רגשות שמפעילים אותנו, אבל הרגשות מוסתרים.
מה יקל עלינו ועל הילדים שלנו בתקופה לא קלה?
היחד – ההיקשרות היא הבסיס, המקום שאליו נחזור תמיד. נחזור ליחסים שחשובים לנו ושמשרים עלינו ביטחון. נחזור לשורשי ההיקשרות, דרך החושים. מגע, חיבוק ארוך, קשר עין ונוכחות פיסית. ישנו מושג הנקרא “כפר היקשרות”. במרכז ה”כפר” נמצאים ההורים, שאליהם הילד מקושר באופן טבעי וספונטני. באמצעות הקשר העמוק עם הוריו, הילד יוצר יחסי היקשרות עם דמויות נוספות שמקושרות להוריו – סבא וסבתא, דודים, שכנים, חברים של ההורים וכו’. כפר ההיקשרות הולך ומתרחב ככל שהשנים עוברות ודמויות נוספות שמעורבות במידה כזו או אחרת בגידולו של הילד, מצטרפות למעגל. אם המציאות של המשפחה שלנו השתנתה, ננסה להרחיב את “כפר ההיקשרות” שלו על ידי יצירת קשרים חדשים עם מבוגרים שאנחנו מקושרים אליהם ובאמצעות קשרים אלו, גם הילד יקשר לדמויות חדשות. הרחבת “כפר ההיקשרות” המתהווה, תורמת להיקשרות בטוחה ויציבה עבור הילדים ולתחושת ביטחון. בנוסף נייצר גשרים לדברים שממשיכים ומספקים את הנורמליות בחיים שלנו. גשר קטן שמהווה עוגן לדברים שממשיכים לתחזק את השגרה שלנו. כל פרידה נחזק בגשר למפגש הבא. גשר למציאות. נשתדל להכניס סדר באי סדר.
רגשות – יתכן והמוח סוגר את הדלת לרגשות, גם אצלנו ההורים וגם אצל הילדים. הורים מגלים רגשות אשמה בימים אלו. נזכיר לעצמנו שכולנו עושים את הכי טוב. נספק חמלה עצמית ומקום לרגשות שעולים אצלנו. השריון עוזר לנו ולילדים לתפקד, אבל נייצר מעט סדקים בשריון ונאפשר מקום לדמעות ולפורקן. היכולת לספק נחמה לדמעות של תסכול, מאפשרות לתת ביטוי לרגשות ומאפשרות לאוורר אותם. גם כשהדמעות פורצות בסיטואציות לא מתאימות שנראות לא במקום, לא נשכח שלפעמים הדמעות יוצאות על דברים קטנים ולא חשובים, בגלל חוסר יכולת כרגע לבכות על הדברים הגדולים. בנוסף, נפתח פתח לרווחה נפשית באמצעות משחקי דמיון, משחק פעיל ותנועתי, יצירה חופשית, מוסיקה ותנועה. הפעילויות האלה מאפשרות לווסת את הרגשות ולתת מקום בטוח לרגשות לנוע ולהתאוורר.
הזנה – דווקא בתקופה הזו, נייצר מרחב לנו, המבוגרים. כאשר אנחנו בטוחים, הילדים ירגישו הרבה יותר ביטחון. אנחנו לא צריכים להעמיד פנים שאנחנו בטוחים, שהכול בסדר וגם לא יכולים להיות סלע יציב כל הזמן, אבל ננסה לברר עם עצמנו מה עוזר לנו ונחצוב לזה זמן ביום. הזנה עצמית שלנו, לנפש שלנו, נותנת לנו את היכולת לשמש משענת עבור הילדים. ננסה לייצר עבורנו עוגנים להתחלת היום. נשתף ונאוורר רגשות עם מבוגר אחר, לא מעל הראש של הילדים, אלא במרחב שלנו. בנוסף, נשתדל להיות מודעים למידע החדשותי והמדאיג שאנחנו מכניסים לסדר היום שלנו מול מידע מעצים ומקדם. תמיד נזכור מי אנחנו מול הילדים ומה אנחנו בשבילם. ככלל, במצב של סטרס נחזור ליחסים החשובים והיציבים בחיינו.
בתפילה לשלום, בטחון ואחדות