חגית זלצר
בתקופה זו של השנה אור היום מצטמצם ושעות החושך מתארכות. בתזמון לגמרי לא מקרי, זו התקופה שאנחנו חוגגים את חנוכה, ‘חג האורות’. אור או העדר אור משפיעים עלינו במובנים רבים. אנו קולטים צבעים לפי האופן שבו האור משתקף עליהם. מצבי הרוח שלנו מושפעים מאור וחושך. לעתים קרובות אנו משתמשים בניגוד בין אור לחושך לתיאור כל מיני מצבים.
ברצוני לחלוק תובנה הנוגעת לאור וחושך, בקשר ליחסים בין הורים וילדים. “מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.” (חובת הלבבות) חושך הוא העדר של אור. לכן, אפילו קצת אור יכול להדוף הרבה חושך. מבחינה מעשית, מספיק להתמקד אפילו בקרן אור דקה של פנס כדי לנווט דרך מערה חשוכה. החושך המוחץ אינו משמעותי כל עוד מתמקדים באור, דל ככל שיהיה. המפתח הוא במה מתמקדים, באור או בחושך. ככל שנתמקד אפילו באור חלש ולא בחושך שמסביב, נוכל להתגבר אפילו על מה שנראה מכשולים בלתי עבירים.
לפעמים התנהגות של ילד יכולה להיות מעצבנת ומרגיזה. זה מעורר את ההורה להגיב בחוסר שביעות רצון. עם זאת, רוב ההורים יכולים להעיד על כך שגם לילד המאתגר ביותר יש את ‘רגעי האור’ שלו, שמאירים את חיי הוריו וסביבתו. גם אם זה נדיר, זה בכל זאת קיים. הידיעה שקרן האור קיימת היא המפתח, גם כשהמצב נראה חשוך וקודר. העיקר להתמקד בקרן אור ולא לתת לחושך להשתלט. ראיתי לא פעם תוך כדי ייעוץ להורים, איך כשהורה ‘בוחר’ להתמקד ב ‘אלומת האור’, גם אם היא נדירה, הדינמיקה מתחילה להשתנות. כשרואים את הילד ב’אור’ אחר זה משנה את כל התמונה. זה מאפשר לחושך לסגת, ולאור חדש להאיר את הדינמיקה של מערכת היחסים עם ילדיכם.
חג אורים שמח!