הדסה כהן- מנחת הורים וצוותים חינוכיים
בפרשת השבוע, פרשת וישב, אנחנו מתחילים ללוות את יוסף בשלבי התבגרותו, בסכסוך עם אחיו, בהתמודדות שלו בבית פרעה ולבסוף באיחוד המשפחתי ובהשתקעות בני ישראל במצרים. יוסף נמצא בעמדה מורכבת מאוד. מצד אחד האחים עשו לא עוול שקשה לתאר ומצד שני, בזכות מעשי אחיו, הוא התגלגל למעמד בכיר מאוד במצרים. יוסף מכיר בכך שמעשי אחיו יצרו את המציאות שבה הוא מושיע את הרעבים במצרים ובסביבה ומושיע גם את משפחתו מהרעב.
יוסף מלמד אותנו להסתכל על התמונה הרחבה. כאשר אנחנו מתמקדים במה שקורה עכשיו, ברגע זה, אנחנו רואים תמיד רק חלק מהסיפור השלם. גם ההתנהגויות של הילדים שלנו הם חלק מתמונה גדולה שנסתרת מעינינו. ההתנהגות היא מה שאנחנו רואים בעיניים, אבל הסיפור השלם מסתתר בפנים. כאשר ילד מגיב באגרסיביות, בתוקפנות או באלימות, אנחנו בדרך כלל עסוקים ברצון לשנות את ההתנהגות ולדאוג לכך שהתנהגות כזו לא תחזור על עצמה. אנחנו כועסים, מסבירים, מטילים סנקציות ועוד פעולות בתקווה שהתגובה שלנו תייצר פחד והילד ישנה את התנהגותו עכשיו ולתמיד. אני מציעה דרך מעט שונה. ברגע ההתפרצות, אין בידנו ברירה, אלא לעשות כל שביכולתנו להפסיק את התקרית, לפעמים באמצעים כוחניים וסמכותיים.
השאלה היא מה נעשה כאשר הילד נרגע מעט. כאשר הוא מסוגל להקשיב ואולי גם לשתף. יוסף מלמד אותנו להסתכל על התמונה הרחבה וגם כאן, מול הילדים, ננסה לראות את התמונה השלמה. מה מסתתר מאחורי ההתנהגות. מה הוא מנסה לומר? מה חסר לו באמת? האם זו תשומת לב רגעית, או שמא הוא מרגיש קיפוח מתמשך? ההתנהגות המוחצנת של הילד היא הזדמנות עבורנו לעצור רגע ולחשוב. לברר ולבדוק. ההתנהגות מסמנת לנו משהו שנסתר מעינינו. כאשר אנו רואים אצל הילדים התנהגויות שליליות שמסלימות, אחרי שהתקרית הסתיימה והעניינים נרגעו, במקום להטיל סנקציות שלא קשורות בהכרח למקרה שקרה, ננסה לתת יותר. יותר זמן, יותר יחס, יותר מילים טובות ומעודדות. ההתנהגות מסמנת לנו שהילד זקוק לנו יותר. ניזום שיחה אתו. נקשיב לו באמת, בלי לשפוט ובלי להוכיח על מה שקרה. אפשר לומר שראינו כמה קשה לו להתמודד עם סיטואציות מסוימות ואנחנו רוצים לעזור. בשיחה כזו אנחנו בעמדת הקשבה. לא תוכחה וגם לא מתן עצות. רק הקשבה וניסיון אמיתי להבין מה קורה עמוק בפנים. איפה הכאב? מה חסר? אפשר לשאול את הילד מה יעזור לו, או איך אנחנו יכולים לעזור לו.
לפני שיחה כזו, חשוב מאוד לוודא שאנחנו רגועים ושהילד רגוע. לא להתחיל שיחה במצב של כעס ותסכול, לכן כדאי לשאול את הילד אם מתאים לו לדבר עכשיו. אם התשובה שלילית, לקבל את זה ולשאול מתי יהיה מתאים לדעתו. יש משפט שאומר “להכות על הברזל כשהוא חם” בחינוך המצב הפוך. “נכה על הברזל כשהוא קר”, כלומר כשהתקרית מתקררת, כאשר הילד רגוע ואנחנו רגועים. שיחה כזו ניתן לקיים גם בעקבות התנהגויות לא חיוביות שקורות בגן, בבית הספר או בכל מסגרת מחוץ לבית. במקום להוכיח ולכעוס, נראה את הצד הטוב של הסיפור והוא היכולת להציץ פנימה לשנייה ולהבין שמשהו מפריע, מתסכל או מעורר קושי אצל הילד. נאמר תודה על ההזדמנות שניתנה לנו לנסות ולהבין באמת ולנסות לפתור את הקושי העמוק, שלולא ההתנהגות, אולי לא היינו מודעים לקיומו.
אז בפעם הבאה שהילד שלנו נמצא בהתקף זעם, מתפרץ באופן לא מותאם, מתנהג בתוקפנות בבית או במסגרת אחרת, נגיד תודה. הכול מכוון והכל חלק מתוכנית גדולה, כאשר התפקיד שלנו פה הוא “לקרוא” את ההתנהגות ולנסות להבין, ביחד עם הילד, מה מסתתר מתחת לפני השטח, לנסות לראות ביחד את התמונה הגדולה.
בתקופה מאתגרת זו, נתפלל שהתמונה הגדולה תתבהר במהרה ושנשוב לחיות בשלום ובשלווה כפי שהובטח לאבותינו. בתפילה לימים של שלום.