הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
במהלך המאבק בין יעקב ל’איש’ אותו זיהו חז”ל כשרו של עשו נאמר: “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר” (בראשית ל”ב, כ”ה). הגמרא מוסיפה על המאבק הזה את דברי ר’ יהושע בן לוי: “מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כיסא הכבוד” (חולין צא). מה פשר הדברים של העלאת האבק? המפרשים מביאים מספר הסברים, ואנו ננסה לבאר את הדברים עפ”י המסופר בפרשה הקודמת לגבי כיסא הכבוד.
כשיעקב יוצא לחרן הוא חולם חלום נבואי בבית אל: “וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ”. בתרגום ירושלמי על הפסוק מובא: “עָנִין וְאָמְרִין אִיתוּן חָמוֹן יַעֲקב חֲסִידָא דְאִיקוּנִין דִי לֵיהּ קְבִיעָא בְּכוּרְסֵי יְקָרָא דַהֲוֵיתוּן מִתְחַמְדִין לְמֶחֱמֵי יָתֵיהּ בְּכֵן שְׁאַר מַלְאָכַיָא קַדִישַׁיָא דַיְיָ נַחֲתִין לְמִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ” [עונים ואומרים (המלאכים) בואו וראו את יעקב החסיד שצורת פניו קבועה בכסא הכבוד ואתם חומדים לראותו, וכך שאר המלאכים הקדושים יורדים להסתכל בו]. המפרשים מבארים שההסתכלות של המלאכים בפניו של יעקב מביעה פליאה. כל אדם חי בד”כ בשתי רמות. ישנו הצד האידיאלי של החיים, השאיפות והערכים. אלו הם דמויות הקבועות במרומים, בכסא הכבוד. אולם ישנם החיים כפי שהם באים לידי ביטוי בפועל, במציאות המורכבת. בדרך כלל ישנו פער בין שתי הדמויות, אבל אצל יעקב אבינו שתי הדמויות זהות לחלוטין – יעקב חי את חייו באופן שלם ודמותו האידיאלית הופיעה בחיי היום יום בצורה מלאה.
כאשר שרו של עשו בא להילחם ביעקב, הוא מחפש נקודת תורפה דרכה יוכל לפגוע ביעקב. המאבק מעלה אבק עד כיסא הכבוד – בדיקה ובחינה האם הדמות הארצית המתגוששת ונלחמת כאן בעולם הזה, זהה לאידיאל העליון בשמו היא קוראת. זהו הביטוי של העלאת האבק עד כיסא הכבוד.
יעקב אבינו נבחן ונמצא שלם. אין פער בחייו בין השאיפות למימוש, בין ההבטחות והקבלות לביצוע ולקיום. אבל זו בדיוק הסיבה שיעקב אבינו נבדל משאר באי עולם… אצל אנשים רגילים הדרישה לזהות שכזו איננה מציאותית. מאידך גיסא, אנו לא מוותרים על ערכנו ושאיפותנו, כיצד איפה מתיישבים הדברים? ככל הנראה, ברצון ובמגמה. כאשר אנו שואפים לטוב ומתקדמים לעברו, אנו פועלים נכון, גם אם לא בשלמות.
כל אדם מכיר את הדברים הנ”ל לגבי עצמו. כאשר אני נתקל בחיי האישים בפער בין המטרות שהצבתי לעצמי או עולמי הפנימי לבין התנהגותי בפועל, אני מחזק את עצמי שהעיקר שהכיוון נכון, הדרך הנכונה ברורה ובעתיד אצעד קדימה יותר. אולם כיצד אני מגיב כאשר אני נתקל בפער הזה אצל אחרים? מהי תגובתי כאשר לאחר שבן/בת הזוג התחייבו לשינוי בדיבור, בהרגלים, בעשיה וכיו”ב, הדברים לא באים לידי ביטוי? האם אני מטיח בילד שמולי את השוני בין הבטחותיו למעשיו, או שמא אני מבין שלא רק אני אלא גם הסובבים אותי אינם יעקב אבינו ודרישות לשלמות אינן מציאותיות? כפי שביארנו, היחס הנכון הוא לבחון האם היה רצון כנה לשינוי ותנועה בכיוון, ולא רק הגעה ליעד. ב”ה בהתמדה ובסבלנות ננצח😊