הדסה כהן- מנחת הורים וצוותים חינוכיים
בפרשת חיי שרה, אנחנו נפרדים משרה אמנו. בפרשה הבאה, פרשת תולדות, רש”י מספר לנו שבימי חייה של שרה היו סממנים קבועים, אשר היו מצויים באוהלם – ענן קשור מעל האוהל, נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה בעיסה. כאשר יצחק התחתן עם רבקה, הסממנים חזרו לביתם.
אנחנו נמצאים בימים של מלחמה וחוסר שגרה. מתפקידנו, כהורים, למצוא את אותם הסממנים, שמסמלים עבורנו ועבור ילדנו את הבית והם אלה שיסייעו ביציקת בטחון ורוגע לשגרה שאינה שגרתית ואינה בטוחה. הרוטינות והנורמות משתנות בימים כאלה ויש כמיהה גדולה יותר למנהיגות וליציבות. במשפחה, ההורים הם מקור הביטחון והכוח של הילדים, בכל גיל. ההורים בהתנהגותם יקבעו במידה רבה את הצורה שבה ילדיהם יתמודדו עם המשבר וכאשר אנו, ההורים, מצליחים לטפל היטב במצבי משבר, כולנו יוצאים מחוזקים.
ישנן מספר נקודות שעלינו לשים לב אליהן, כדי לצקת בביתנו את השגרה המובילה לביטחון:
- שינוי סדרי עדיפויות: הורים נדרשים בשלב זה להחליט החלטות הרות גורל לגבי קיום משפחתם, בהתאם לערכיהם ולתפישותיהם. בין אם הם נשארים בביתם או עוזבים אותו, מתעלמים ממה שקורה סביבם או נצמדים בכפייתיות למסכי הטלוויזיה – כדאי שיעשו זאת בתהליך חשיבה מודע ולאחר דיון רציני עם עצמם ו/או עם ההורה האחר.
- דוגמה אישית: במצב משברי הורים חייבים במיוחד להקפיד על דוגמה אישית ראויה. למשל, אם הורים מעבירים לילד מסר שלא כדאי לצפות יותר מדי בחדשות, והם עצמם מנצלים כל הזדמנות כדי לצפות בחדשות בטלוויזיה. או למשל, אם ההורים דורשים מילדיהם להתאמץ להסתדר ביניהם ולהימנע ממריבות טיפשיות, עליהם להתאמץ גם הם להימנע ממריבות קטנוניות ביניהם. אם ההורים יוזמים שיחה במשפחה בה הם מדברים באופן פתוח וגלוי על הרגשותיהם ומחשבותיהם לנוכח המצב ואף מספרים לילדיהם על אירועי לחץ קודמים שהתנסו בהם, הם מדגימים בהתנהגותם את ערך השיתוף החשוב להם.
- גבולות: מאחר שהמצב הכללי השתנה בצורה קיצונית, סביר להניח שגם הגבולות הרגילים במשפחה ישתנו בהתאם למצב. יתכן ושגרת ההשכבה תשתנה, שעות צפיה במדיה וכו’. בד בבד, חשוב שהורים ימשיכו לקיים גבולות בסיסיים המעניקים לילד תחושת ביטחון במצב החירום. דווקא במצב מבולבל, לא מאורגן ועמום, חשובים הבהירות והסדר שמכניסים גבולות בעולמו של הילד.
- נוכחות הורית: אווירה משפחתית רגועה ותומכת, משדרים לילד תחושה של ביטחון, מאפשרים פריקת עומסים רגשיים ועוזרים להתארגנות פנימית במצבי משבר. במצב של איום מתמשך, תפקידם של הורים הוא לגלות רגישות וקשב לצורכי ילדיהם ולמצוא הזדמנויות להבין ולתמוך בהם. כמו כן, חשוב שהורים יענו לשאלות ילדיהם בצורה כנה, שכן אמירות כנות הם בסיס לאמינות ההורה. הורה שעונה בשלילה גורפת לילד השואל אותו אם גם הוא מפחד, לא רק שמעמיק את תחושתו הלא טובה של הילד עם עצמו, אלא גם יוצר אצלו תחושה של חוסר אמינות. כמובן ששיתוף הורים את ילדיהם צריך להיעשות בחוכמה וברגישות.
- העצמה: במצב חירום, כאשר מתערערת תחושת הביטחון של כולם, ילדים הם החולייה הרגישה והפגיעה ביותר. לכן, על ההורים לפעול בדרכים מגוונות להעצים את ילדיהם, דווקא במצב קשה זה. הם יכולים לתת להם הרגשה שהם סומכים עליהם, לחזק את התנהגותם, לשתף בתכנון הפעילות המשפחתית, למצוא משמעות חיובית בהתנהגותם הנראית שלילית לכאורה ולאתגר אותם. ילדים ובני נוער זקוקים למידע על המתרחש סביבם בכדי לבנות תמונת עולם ברורה יותר ובכך להגביר את תחושת השליטה העצמית. מתן מידע מידי, עדכני, מהימן ומזים שמועות, תורם להתארגנות כנגד האיום ולהעלאת תחושת הביטחון של הילדים.
- מסר אחיד: במצב משברי על ההורים להקפיד במיוחד על שידור אחיד כדי להעניק לילד תחושה מקסימאלית של ביטחון. יש להציג לילדים עמדה אחידה, שיכולה להיות גם קריאה להתלבטות משותפת, אם זה מה שהסכימו ביניהם.
- גמישות ויצירתיות: חינוך ילדים אינו יכול להתרחש במתכונת קבועה ונוקשה, אלא הוא מעשה יצירתי, המשתנה בהתאם לנסיבות המשפחתיות. ברור שמצב מלחמה מחייב את ההורים בגמישות רבה עוד יותר. לא ניתן לפתור בעיות שכיחות במשפחה על פי דפוסים ישנים בלבד. מצב החירום המורכב דורש יותר מתמיד גישה יצירתית מצד ההורים – שילוב של יכולות ומיומנות הוריות להתמודדות עם קשיים ובעיות.
בתקווה לחוסן וחוזק משפחתי ופרטי בכל בית ובית, שביחד מרכיבים את החוסן והחוזק של העם כולו.
בתפילה לשלומם של כל עם ישראל, בחזית, בשבי ובעורף.
.