ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים
אנחנו נמצאים במציאות בלתי נתפסת של מלחמה שמלווה בהמון פחד, חרדה, חוסר ידיעה, חוסר אונים, כעס, דאגה והמון תחושות קשות, בתוך כל הכאוס הזה אנחנו מוצאים את עצמנו צריכים לתפקד בבית, עם הילדים, בעבודה ויש לנו עומס נפשי ופיזי גדול מאוד. בנוסף לכל זה אנחנו דואגים לילדים שלנו ותוהים לגבי ההתמודדות שלהם עם המצב ואיך זה משפיע עליהם? נשאלת השאלה: איך דואגים לחוסן של הילדים לנו בתוך כל הכאוס הבלתי אפשרי הזה ?
האינסטינקט הראשוני שלנו בתור הורים הוא לגונן על הילדים שלנו ולחסוך מהם כל התמודדות במטרה להגן עליהם ובמיוחד במציאות כפי שהיא היום. אנחנו מוצאים את עצמנו מטייחים ואפילו משקרים במיוחד לילדים קטנים כי אנחנו לא בטוחים שהנפש שלהם יכולה להתמודד עם המצב. אבל אם תשימו לב הטיוח לא עוזר כי הם סופגים מהסביבה, שומעים דברים אצל חברים. זה מקיף אותם מכל עבר, אין לנו שליטה על זה.
אז מה כן ניתן לעשות?
דבר ראשון צריך להבין מה בשליטה שלנו ומה לא? ולהתמקד במה שבשליטתנו. כל הורה באשר הוא (כולל אני) היה רוצה לשלוט במציאות ולהיות מסננת עבור הילדים שלו ולא רק בסיטואציה הנוכחית, אבל המציאות לימדה אותנו שזה בלתי אפשרי כי זה לא בידיים שלנו.
אז מה כן בידיים שלנו?
לפני שנבין מה כן, קודם חשוב להבין, שאנחנו כל הזמן משדרים לילדים שלנו מסרים בלתי מילוליים לדוג’ הם יודעים בדיוק מה הם יכולים להשיג מאבא ומה הם יכולים להשיג מאמא גם בלי שנגיד כלום. דוג’ נוספת כשנכנס מורה חדש וחסר ביטחון לכיתה הילדים קולטים אם הם יכולים להפריע או לא כי הם קולטים את השדר הפנימי שלו, האם הוא בטוח בעצמו או לא. כלומר הם קולטים את הרחש הפנימי והתחושות שלנו, כך גם את הפחד והחששות ולכן אנחנו לא מצליחים להסתיר מהם את מה שאנחנו באמת חשים.
לכן הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים לעשות בשביל החוסן של הילדים שלנו זה לשנות את התדר שאנחנו משדרים ובמקום להגן עליהם מהחיים ללמד אותם להתמודד איתם וכך לתת להם כנפיים.
אז איך מתחילים לשנות את התדר?
דבר ראשון משנים את ההסתכלות שלנו כלפי עצמנו ההורים, כאל בני אדם, שכשאנחנו נמצאים במצבי קיצון, אנחנו מפחדים מלאי חרדות דאגות וחסרי אונים וזה אנושי וטבעי. כשאנחנו סומכים על עצמנו אנחנו מוצאים את הדרך שהכי טובה לנו להתמודד עם המצב. ואז הילדים רואים איך אנחנו מתמודדים ולומדים גם הם להתמודד עם מצבי קיצון. ברגע שאנחנו נקבל את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו, זה השדר שיעבור לילדים וגם הם יקבלו אותנו כך ויבינו על עצמם איך הכי טוב להם להתמודד. כך אנחנו לא מנסים להגן עליהם מהחיים, אלא הם לומדים להתמודד עם המציאות כמו שהיא והשריר של החוסן הפנימי שלהם גודל ומתעצם. כך יצמחו להם כנפיים בדיוק כמו פרפר שיוצא מתוך הגולם ומכה על הדפנות כדי לצאת לאוויר העולם. רק הוא חייב לעשות זאת בעצמו כדי לשרוד לפרוש כנפיים ולעוף