ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים
ראש השנה, התחלה חדשה ומרגשת, הזדמנות להתחדשות ושינוי. כל שנה אנחנו מתפללים ומקווים שהשנה יהיה אחרת, שהשנה נשכיל להיות הורים טובים יותר, שהילדים יבחרו בדרך הנכונה, שנראה מהם נחת, שאנחנו כהורים נעשה את הבחירות הטובות עבור עצמנו וילדינו.
מה היא בחירה? מתי יש לאדם בחירה?
האם מדובר רק כשיש התלבטות?
כבכל שנה אנחנו מתחילים את קריאת התורה מבראשית, ספר הבחירה
בסיפורי התנ”ך כפי שמופיעים בספר בראשית יש את נקודת הבחירה שהכריעה את הכף בצורה זו או אחרת:
חוה שהחליטה לאכול מהתפוח
קין שהחליט לרצוח את הבל
אברהם שהחליט לעקוד את יצחק
בלעם שהחליט לא להיענות לבקשת בלק לקלל את ישראל ולומר את כל אשר ישים הקב”ה בפיו. וכו’
כל בחירה נעשתה בעקבות תכלית ומטרה כללית ופרטית.
בספר דברים נכתב “ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע…
ובחרת בחיים”. אנחנו מצויים לבחור בחיים.
ע”פ הרב מנחם שלנגר ב”אוהל יעקב ולאה”- …” ויכולת האדם להטות עצמו לטוב או לרע, שהרי אין מקום לשכר ועונש רק למי שעושה בבחירה חופשית”.
כלומר לאדם בחירה חופשית בכל רגע נתון ובכל צעד שמחליט לעשות גם אם זה נראה לו הדבר הכי טבעי.
מה מכריע את הבחירה?
המטרה שנצבת בפני האדם שלעיתים ידועה לנו ולעיתים נסתרת מעינינו.
גם הילדים שלנו בוחרים בכל רגע נתון בין טוב ורע. הרבה פעמים נראה לעין שהם בוחרים ומעדיפים באופציה הרעה. מה שגורם לנו לחשוב שזאת “ברירת מחדל” שלהם. שברור שהם רוצים להזיק ולעשות רע ותפקידנו הוא למנוע זאת בכל כוחנו.
אך זאת לא ברירת המחדל שלהם, אלא יש להם איזה שהיא מטרה שהם מצליחים להשיג. המטרה היא להיות בעמדה של כוח ולהוביל אותנו לתגובות. ככל שהתנהגות הילדים תוביל אותנו לפחד וערעור ותוציא מאתנו תגובות כמו תחושות קשות, זה ייתן להם באופן בלתי מודע המון כוח עליו הם לא יוותרו במהרה כי באופן לא מודע הם המובילים. הרי כל עוד אנחנו בעלי התחושות הקשות לא בידינו הכוח אלא בידם. זו מטרה לא מודעת שמנהלת אותם, וכל עוד הם משיגים את המטרה העומדת לנגד עיניהם הם לא יפסיקו.
השאלה היא איך אנחנו לא מאפשרים להם להשיג את מטרתם ועוזרים להם לבחור בטוב ולא ברע?
גם אנחנו ההורים בעלי בחירה בכל רגע נתון. ביכולתנו להיות במקום פנימי יציב ואיתן כמו מגדלור לא במקום מפוחד וחושש ללא קשר להתנהגות הילדים.
איך עושים את זה בדיוק?
אם אנחנו מבינים שהמטרה של הילדים היא להפעיל אותנו וללחוץ על הנקודות הכי רגישות שלנו כדי להוציא מאתנו תחושות קשות ותגובות במטרה להיות מובילים. מה שצריך לעשות זה פשוט לא לתת לזה יד. לא לתת להם לגרום לנו לתחושות קשות מתוך הבנה שאנחנו לא רוצים לשתף פעולה עם המטרה שלהם. להבין שיש מניע מתחת לפני השטח, שהם בעצמם לא מבינים כי זה לא מודע. כך ניתן לחדור לשורש הנשמה החודרת את הקליפה הנראית לעין כמו עיני רטגן. הבנה זו משנה את כל השדר שלנו כלפי הילדים וגם את מערכת היחסים שלנו איתם (לטובה). השדר החדש הוא שההורים חזקים בעלי עמוד שדרה ולא מעורערים. ככל שלא נפחד ויהיה לנו יותר ביטחון בעצמנו כהורים, כך נהיה כמגדלור איתן והילדים שלנו פחות ופחות יבחרו ברע, יהיה יותר ויותר שיתוף פעולה וקרבה.
שנה טובה,
ענת לוברבום 0508712227