הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
לאחר תיאור נתינת לוחות שניות לישראל והקריאה לקראת יציאה לארץ ישראל, פונה מרע”ה לעם ואומר: “וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה’ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ” (דברים י’, י”ב). הגמרא (ברכות ל”ג, מגילה כ”ה) דנה באמירת משה בפליאה: “אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? [וכי יראת שמיים דבר קטן הוא?], והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר: יראת ה’ היא אוצרו! – אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא [כן, לגבי משה דבר קטן הוא]. דאמר רבי חנינא: משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו – דומה עליו ככלי קטן. קטן ואין לו – דומה עליו ככלי גדול”.
שאלת הגמרא ברורה: כיצד ניתן לכנות דבר חשוב כל כך, שקשה כל כך להשיגו, באמירה “מה ה’ אלוקיך שואל מעמך כי אם…”? אולם תשובת הגמרא לא ברורה – לגבי משה הדבר קל כי הוא בהישג ידו, אבל הרי משה פונה לעם ישראל, ומסתבר שכרועה נאמן הוא מבין נכון את מצבם ומעמדם הרוחני, ואם כן לגביהם הדבר קשה, ומה בכך ששמשה כבר השיג מעלה זאת?
הרב אליהו דסלר בספרו ‘מכתב מאליהו’ מביא דבר מעניין ועקרוני, ע”י משל מימי מלחמת העולם הראשונה. בחלקים ארוכים של הגבול בין צרפת לגרמניה ניטשה מלחמת חפירות, כאשר מידי פעם אחד מהצדדים מצליח להתגבר ולכבוש את החפירה שממול, ולאחר זמן קצר הצד שכנגד מתגבר וכובש את השטח בחזרה. כך התנהלה מלחמה עקובה מדם בה נכבשו שטחים רבים, אך בעצם הגבול כמעט ולא זז, כי כל הקרבות נסובו סביב אותן נקודות. בדיעבד התברר שכיוון שהכוחות היו שקולים פחות או יותר, לא באמת נערכה מלחמה על פריז וברלין, אלא כל פעם רק על מאה המטרים הבאים. ומכיוון שאף צד לא הצליח להתמיד בכיבושיו וניצחונותיו, כל הקרבות התנהלו בשטח מצומצם.
באופן דומה, טוען הרב דסלר, מתנהלת מלחמת היצר. אין לאדם בחירה אמיתית על רוב דבריו, אלא רק על נקודות הבחירה הקרובות למצבו. רוב בני האדם משוללים מבחירה האם לרצוח אדם תמים ברחוב חלילה, וגם לא שייכים לבחירה של להיות דבוקים ביראת ה’ ואהבתו ללא הפסק. אולם אדם יכול להתמיד בבחירותיו – להימנע מלדבר לשון הרע בתפילה, לאחר מכן להימנע מלדבר לשון הרע, וכך לאט לאט להתקדם עד שיגיע לדבקות בקב”ה. וזוהי טענת משה לישראל, דווקא כמי שהגיע לרום המעלה. אין צורך לדלג מייד לראש הסולם, די בטיפוס שלב אחרי שלב, ובלבד שהטיפוס יהיה עיקבי ומתמיד. המרחק בין השלבים קבוע, וממילא המאמץ המתבקש מכל אחד מישראל זהה לזה המתבקש ממשה.
עיקרון זה של הרב דסלר, הוא אחד היסודות החשובים בתחומים רבים בחיים, ואף בזוגיות, בניית בית וחינוך ילדים. פעמים רבות ישנה ציפייה לראות חיים מושלמים, בית מרשים והתנהלות מופתית. אבל הרב דסלר מנחה אותנו לדעת שני עקרונות חשובים:
- האדם לא נדרש לשלמות אלא להתקדם מעט מהנקודה בה הוא נמצא
- הדרך היחידה לממש את השאיפות שלנו היא התמדה ועקביות
היכולת לשמוח בכל התקדמות שלי, של בן הזוג ושל הילדים, נובעת מההבנה שזוהי אבן היסוד בבניין הסופי, ושכך מתקדמים: צעד אחר צעד עם נתינת חשיבות לכל צעד, ובידיעה שכל צעד יכול להיות חלק ממסע ארוך ומשמעותי. בצירוף תפילת הדרך למסע משמעותי ונכון, ובברכת הצלחה!