ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
אני רואה אותך, אתה לא מצליח לעבור שבת אחת בלי שאתה עומד לפול. קשה לך לראות את החברים יוצאים לאותם בילויים מטורפים בזמן שאתה תקוע בבית עם סט של מעשים משונים שבכל מקרה אתה לא מצליח ממש לקיים. תראה, סוף סוף אני רואה את אלה שכן מצליחים לשמור את השבת. הם עושים את זה בגדול! הם הולכים לבית הכנסת, מתפללים מילה במילה. בבית הם מדקדקים בכל המצוות מבלי לטעות בשום איסור. מדקדקים עד הדקדוק האחרון בסדר מופתי – ואתה?! ה’ ישמור על אנשים כמוך שמחפפים וטועים על ימין ושמאל. שלא לדבר על לאן המחשבות שלך נודדות..
ככה אמור דתי להראות? אני אומר לך! אתה לא מתאים לזה. אתה מגיע מעולם אחר בכלל. הנאות, בילויים חיים של עשייה ופרפקציוניזם! זה אתה! אני מכיר אותך! אתה לא טועה בקלות! אבל כאן, בעולם הדמיוני הזה שבחרת, בסיפור המצחיק הזה שהמצאת כאילו שרק דרך התורה והמצוות תהיה לך קרבת ה’.. בן אדם תבין! אתה פשוט סובל. מילא, היית מצליח לקיים את התורה כמו שצריך אבל ביננו, אתה לא מצליח לעשות דבר אחד מההתחלה ועד הסוף באופן מושלם. אתה חוזר מבית הכנסת שמח וטוב לב, כאילו זה הרגע כבשת איזה הר ואז אחרי לא יותר מרבע שעה, אתה מוציא את העגבנייה שנראית קצת רקובה מסלט העגבניות והופ עברת על איסור בורר. נו, זאת עוד דוגמא יחסית קלה.
מה עם זה שאתה מברך ברכות לא קשורות כמו בננה, בורא פרי העץ במקום אדמה ועל הפיסטוק אדמה במקום עץ? מה עם השוגג האופייני שלך של הדלקת/כיבוי החשמל בטעות? מה עם זה שאתה לא מצליח לשלוט על הלשון שלך ואחרי קצת לימוד בהלכות לשון הרע אתה מגלה כמה עבירות עברת? אתה לא מבין?! זה לא רציני! זה הכול או כלום. האם יש בכלל סיכוי לבן אדם כמוך אי פעם להצליח להיות קרוב אל ה’? הכשלונות שלך מעידים עליך כאלף עדים!
תשמע, באמת עזוב אותך מכל השטויות האלה של הדתיים, אתה לא שייך לזה. אז מה אם אתה מנסה? רוב הפעמים אתה לא מצליח לקיים ותמיד יש לך תירוצים. פעם כי לא ידעת, פעם אחרת כי לא אמרו לך וככה אתה דן את עצמיך כל פעם לכף זכות. תגיד את האמת! לא היה מתאים לך לחזור לבלות כמו פעם?! לא היה מתאים לך לחזור לעשות את מה שאתה יודע לעשות הכי טוב – ליהנות מהחיים מבלי לחשוב על המצפון המעצבן הזה שלך שמונע ממך לאכול במסעדות מדהימות ולאו דווקא כשרות. אתה יודע להעריך אוכל “מהעולם”, אז מה הקטע לאכול כמעט כל שבת את אותם המאכלים? אתה משגע אותי בן אדם! אני מכיר אותך, אתה אוהב לגוון, לשנות ומאז הבחירה לחזור בתשובה אתה מקובע בשבת על כמה מאכלים קבועים שממש עושים לך את זה. איפה ההגיון? די עם זה! תחזור הביתה למי שאתה באמת! איש העולם הגדול! עושה דברים ונהנה מדברים מא’ עד ת’!
בתור דתי אחי, אתה בינוני מינוס, פרימיטיבי נראה משונה ובגדול לא כ”כ מוצלח… איזה דיבור חזק של יצר הרע, הא? הוא לא מרפה לרגע! בין בסתר ובין בגלוי. הוא מקשה ומבזה והכי גרוע מכל הוא לא מפסיק לנסות לייאש! ומה נענה לו אחים יקרים? איזו תשובה ניצחת נחזיר לו לאותו רשע מרושע? התשובה היא צירוף דיבורם של רש”י הקדוש והאדמו”ר מסלונים על הפסוק “והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה’ אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ואהבך וברכך וגו’”. רש”י מפרש: “והיה עקב תשמעון – אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון”. כלומר, אם נשמור את אותן המצות שבדרך כלל לא מתחשבים בהן ומזלזלים בהן משום שהעבירה בהן נראית כדבר פעוט, אז “ושמר ה’ אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך”.
האדמו”ר מסלונים מוסיף שברגליים לא רואים ולא שומעים. וברגליים עצמם החלק הנמוך ביותר הוא העקב, שהם דורות של עקבתא דמשיחא שההסתר גדול בהם כ”כ שאין רואים ואין שומעים כלום, וכל מה שיש להם הוא רק מכוח האמונה. לפי זה השכר של “ואהבך וברכך” הוא מידה כנגד מידה. כי הנה דרגת האמונה הזאת של הדורות האלו מורה על גודל אהבת ה’. אפילו מתוך ההסתר שאין רואים ואין שומעים מאמינים באמונה שלימה ועל כן בשכר גודל אהבת ה’ שיש בהם זוכים שמתעוררת אהבת ה’ עליהם, ואהבת וברכך. על כן, אויבי האכזר – היצר הרע, שמע היטב! אני משתדל להיות טוב ומנסה להקפיד על קלה כבחמורה. אני מעולם לא מזלזל בשום מצוה גם אם היא נראית פעוטה שלא לדבר חס ושלום על לרמוס איזושהי מצוה בכוונה. בצעדים איטיים ומדודים ע”פ הדרכת רבותי אני משתדל לשפר את מעשי לאט אבל בבטחה. ולמה לאט? כי ההיסטוריה מוכיחה ששינויים מהירים ולא מדודים סופם להיכשל לעומת שינויים איטיים אך אחראיים שסופם להתקיים לדורות.
לסיכום, יצר רע שכמוך! אתה עושה את שליחותך שהרי באמת אין עוד מלבדו, אבל החידוש הוא, שגם אני לא פחות עושה את שליחותי, אך לא עלי המלאכה לגמור! ככה ה’ קבע! ככה ה’ רוצה! הוא מעוניין בהשתדלות שלי ולא בתוצאות. אני משתדל להתקרב לה’ בדור שהאור והחושך מעורבבים יחד. לא תמיד ברורה לי הדרך מפאת אותה ערבוביה ולכן הרבה פעמים אני לא מצליח לקיים הכול אבל הרבה יותר פעמים אני כן, ואני מעדיף להסתכל על מה אני כן מצליח מאשר מה אני לא. אמשיך לבחור באמונה שה’ טוב ושהוא אוהב אותי בכל מצב. כן! גם במצבים שאני נכשל בהם, שהרי איזה אבא לא מרחם על בן שרוצה להיות קרוב אליו, אך מועד בדיוק לפני החיבוק? תמיד אבחר להאמין שיש הזדמנות נוספת. בכל מצב ממש! כי למדו אותנו אבותינו הקדושים שאין ייאוש בעולם כלל! ושתמיד אבל תמיד אפשר להתחיל מההתחלה. שנזכה להאמין ומתוך כך לקיים את דברי תורתו באהבה! שבת שלום!
ניסים בית מדרש “ישמח משה באור פניך”