הרב עומר שפס, יועץ זוגי ורב משיב במכון פוע”ה
אנו נמצאים לאחר תקופת בין המצרים וימי האבל על חורבן בית המקדש, ומבקשים נחמה.
השבר הוא גדול, ולא נשכח שגם לאחר צאתנו מימי אבלות החורבן, עדיין בית מקדשנו לא בנוי ועלינו לזוכרו ולהתפלל על בניינו יום יום.
כשאדם נמצא בעת משבר, פעמים רבות הוא שקוע בו מאד, וחוץ מהקושי של השבר עצמו נוסף שבר על שברו בכך שהוא בעצם מתקשה לראות כיצד הוא יוצא ממצב זה. נדמה בעיניו שאין לו עתיד, והוא רואה עצמו כאילו הוא יבלה את כל חייו במשבר. כשלא נצפה פתרון באופק – זה מדכא ומעציב מאד.
כיהודים מאמינים עלינו לדעת שהבשורה הגדולה של הנחמה, עוד לפני הפרטים הברורים של התגלמותה המעשית – היא עצם זה שיש נחמה. על האדם לדעת שוודאי שיש מוצא לכל מצב והקב”ה לא משאיר את עם ישראל ללא מוצא וכן כל יחיד מישראל. לא תמיד אנו מצליחים לדעת ולהבין מהו בדיוק הפתרון והמוצא – אך עלינו להאמין ולבטוח שוודאי שיש מוצא.
המוצא שאנו כן יכולים להשיג פעמים רבות הוא בדמות פתרון מעשי, כיוון חדש שלא חשבנו עליו לפני כן ופתאום הופיע ועלה, בין על ידינו ובין על ידי אחרים שסייעו לנו. אך פעמים רבות המוצא הוא דווקא ההתרגלות לעצם המצב וקבלתו ברוגע ובלב שלם, בבחינת – “הנני”. אם הקב”ה העמיד אותי במצב זה – יש כאן משהו שעליי ללמוד ועליי לתקן, ואני נכון לשליחות שאליה כיוון אותי הקב”ה.
בין בני זוג – נראה לי שיש קודם כל להיזכר ולחיות את הברית הגדולה שנכרתה ביניהם, חסד הנעורים ועמידתם תחת החופה פניהם איש אל אחיו. הברית היא עוצמתית ומקנה חוסן וניתן מתוכה לחזור לנקודת המוצא המשותפת. יחד עם זה ומתוך כך – להתחבר למקום העתידי המתוקן ולהאמין בו, להאמין שהקב”ה מוליך את בני הזוג בדרך טובה, ולהאמין בטוב שיש ביניהם, שעם התעצמותו והנכחתו – בני הזוג יגיעו למקום המתוקן אליו הם שואפים.
כשיש אמון בתיקון ובטוב, ניתן להגיע מהר יותר גם למציאת הפתרון המעשי.
נאמין בטוב, נאמין בנחמה ונבקש מהקב”ה שייבנה בית המקדש מהרה ונזכה שגם כל בית ובית בישראל יהיה אבן נאמנת בבניין זה.