כשאדם יוצא מסדר היום הרגיל שלו – הוא אמור לפשפש במעשיו – כשאני אומר סדר הכוונה היא לאותם דברים שהאדם עושה בצורה מסודרת יום יום- אותה שגרת בריאות, שגרת חינוך ילדים, שגרת זוגיות, שגרת עבודה. אמנם לא הייתי בלבנון, אבל אמרו לי שבמוצבים היה צמד מילים גדול שקיבל את החיילים “השגרה הורגת”.
ומה הפירוש?! האדם מתרגל לעשות אותם דברים יום יום שעה שעה. למעשה- הכוח הבחירי כמעט מתבטל, משהו כמו לנהוג באוטו מהבית לעבודה – אמנם מסובבים את ההגה, פונים, לוחצים על הגז אבל כל הפעולות הן אוטומטיות! אלא אם כן מה? יש איזה פקק, חס וחלילה, תאונה, במילים אחרות- יציאה מהשגרה! וכאן מתגלה האישיות של האדם- איזה מין אדם אתה? ההרפתקן הנועז שמחפש דרכים חדשות כמעט בכל מחיר, או זה שמקבל את הדין ומשתרך אחרי הפקק ויהי מה.
הגמרא במסכת ברכות (ה’, ע”א. בספר ‘דברי מרדכי’, פ’ במדבר- עמ’ קעט) קובעת יש סוגים שונים של ייסורין מהקל אל הכבד.. אז איך זה קשור לאותו פקק או יציאה מהשגרה שאנחנו חווים, לא מעט פעמים, כל אחד עם העניינים שלו? האם אני אמור לפרש את התור בבנק/בכביש, את האי הסכמה של הפקידה בבנק/ בביטוח לאומי/ במשרד הרישוי- כייסורין? מעיון בגמרא אנחנו יכולים לראות שהספקטרום של ייסורין הוא מאוד גדול- החל מסכום כסף שנדמה שיש לי ועד ייסורין שה’ ישמור.
השאלה המהותית היא כיצד אנחנו מגיבים כשבאה לנו איזה סוג כלשהוא של ייסורין- או יציאה משגרה? האם אנחנו מפשפשים במעשינו בבחינה של: “נחפשה דרכינו ונחקרה ונשוב עד ה’” או שאנו רואים את כל סדרת היציאות של השגרה כמשהו טבעי שלא מחייב התייחסות של ממש! בזמן שהגמרא דברה על הייסורין, אולי באופן פרטי, הרמב”ם מקשר את מצוות ההתבוננות למצות עשה מן התורה- באשר הייסורין באים על דיבור שלם! וזה לשון הרמב”ם: (תענית פ”א הלכה א’-ד, בספר ‘דברי מרדכי’, פ’ במדבר- עמ’ קעט).
אצל בלעם הרשע אנו מוצאים את ההפך! אומר הרב מרדכי אליהו זצ”ל- שבלעם לא רק רצה למלא את שליחותו לקלל את שונאיהם של ישראל, הוא ממש התעקש ללכת. המהלך הוא כזה: בלק שולח שליחים לבלעם שיקלל. הוא עונה לשליחים שהוא צריך הסכמה מה’. הקב”ה עונה לו נחרצות: “לא תלך עמהם”. בלעם מתעקש. רש”י מוסיף (כ”ב’ י”ב): אמר לו (בלעם לה’)- “אם כן אקללם במקומו”, עונה לו ה’ “לא תאור את העם”- בכל מקום שהוא! כשהשליחים השניים מגיעים הוא מבקש להעביר את הלילה כדי לדעת סופית אם ה’ מסכים, כאילו שלא יודע שה’ לא מעוניין שילך עמהם.
קורה דבר מפתיע! ה’ מסכים שילך. בלעם מזדרז לקיים את רצון ה’ החדש לכאורה: “ויקח בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו”, ושוב מוסיף רש”י: בזריזות ומגודל שנאתו חבש את האתון בעצמו ובשלב האחרון נאמר: “ויחר אף ה’ אלוקים כי הולך הוא”. ושואלים הפרשנים- על מה סוף סוף כעס ה’, הרי מי אמר לו ללכת?! תשובה א’: אור החיים הקדוש- בבוקר בלעם לא אומר לשרי בלק שה’ אמר לו ללכת אלא כאילו מעצמו החליט ללכת, לכאורה הוא לא זקוק לרשות מה’. בהמשך ג’ פעמים האתון מנסה לרמוז לו שיפסיק את המסע אבל הוא בשלו.
לסיכום: איך אנחנו יכולים לעשות חשבון נפש- איך אומרים בכייף? בלי לחץ- בשמחה! מתוך עבודת ה’?! אז לומר שכל אדם צריך לעשות חשבון נפש לפני שהולך לישון- זה בוודאי חשוב אבל מה יעשו חברים כמוני שנרדמים אולי מהר מידי? כאן מגיע הדעה להחזיק שני יומנים: היומן לו”ז שלנו בו אנו כותבים את הדברים שאנחנו אמורים לעשות המשך השבוע וכו’. יומן בו נכתוב את המחשבות העמוקות שלנו- תובנות- אסטרטגיות מנצחות ואולי אפילו נתרגל את הדימיון ונגדיר חלומות. בס”ד בזכות הרצון להשתפר ולהשתכלל הקב”ה יפתח לנו את העיניים מה לתקן וכיצד להמשיך למעלה בעבודת ה’.
שבת שלום ובאור פניכם!
ניסים אשכנזי בית מדרש “באור פניך”