ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
נכנסים לבית הכנסת מתחילים להתפלל ותוך כדי התפילה רואים דבר לא שגרתי. לויים וכוהנים לפתע עוזבים את המקום וניגשים לפינת נטילת ידיים. הלויים נוטלים את ידיהם של הכוהנים ואלה אחרי הנטילה ניגשים סמוך לארון הקודש ובהגבהת קול החזן ששר או צועק (תלוי על איזה חזן נפלתם) “כוהנים”, מרימים את ידיהם ומברכים את הקהל תוך כדי שהם חוזרים על פסוקי הברכה שנאמרים על ידי החזן.
במקום שכולם נושאים את עיניהם באותה מידה לא-ל אחד היית מצפה להרמוניה בין המתפללים. אך ראו איזה פלא! קורה דבר הפוך. הכוהנים מברכים, הלויים מכינים אותם לברך ולישראלים שביננו נשאר רק להתברך. למדנו לחיות עם זה שיש מעמדות של קדושה בחברה ישראלית מתוקנת. אך מה הוא למעשה אותו דבר שגרם להבדלים ביננו? למה נאמר בפרשת קדושים “דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה אל-היכם”, ובפרשתנו נאמר: “אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אלהם לנפש לא יטמע בעמיו”. כלומר אמירות מפורשות לציבורים שונים בתוך מחנה ישראל. השאלה היא למה לא להיות בבחינת “איש אחד בלב אחד” בכל הציוויים?
מסביר הרב ראובן ששון את שורש עניין ההדרגה בין כהן לוי וישראל בפרושו את תיקוני הזוהר קמ ב’ על פי שלושה בחינות נפש רוח ונשמה של ישראל. ובכן, יוצא שחייבים אנחנו לעמוד על ההבדל שבין נפש, רוח ונשמה על מנת שנוכל להבין שאומנם איש אחד אנחנו אך עדיין מחולקים ע”פ ההסבר הבא:
עצם מהות הנשמה היא אור א-להי עליון, חלק א-לוה ממעל ממש. הנשמה היא התנוצצות הא-להות העליונה בקרב האדם, אין היא האדם עצמו אלא התגלות הממד הא-להי העליון בקרב האדם. הכוונה היא שהנשמה היא א-להית ולא אנושית. מכאן המקור של המצפון שדורש מאתנו התבוננות והקשבה אל הלב פנימה.
לעומת זאת, הרוח היא חלק ממהות קומת האדם. הרוח היא בחינת השכל וההשגה של האדם האנושי. האדם אינו יכול לשנות כלל מרצונות נשמתו. גם אם חלילה יטבע ברפש ובבוץ של החטאים, הרי שנשמתו תהא דבוקה ומשתוקקת אל ה’ וטובו, ותהא כואבת ומיוסרת על בחירותיו הרעות של האדם. לעומת זאת, הרוח היא חלק מהממד האנושי. במישור הרוח נמצאים כוחות הבחירה והרצונות של האדם, וכן מחשבותיו והשגותיו.
הבחינה השלישית במהות האדם היא הנפש. הנפש שייכת לצדדים החומריים. הנפש היא המקור לכוחות התאווה וכל הנטיות החומריות הטבעיות. כמו בנשמה, כך גם בנפש אין לאדם בחירה. הנשמה היא טבע א-להי, הצמאה לדבקות עליונה, והנפש היא טבע חומרי, התאב אל העולם הזה. אדם מריח מאכל ערב, נפשו מתעוררת ומתאווה לאוכלו. התעוררות זו אינה בחירית, היא באה באופן טבעי. אלא שהאדם בשכלו וברצונו, במדרגת הרוח שבו, צריך לנהל את הנטיות הטבעיות של נפש, ולא לתת לנפש ותאוותיה לנהל אותו ולהובילו.
יוצא שתפקיד רוח האדם לנהל ולהוביל את כל כוחות החיים. לאחר עמל רב בעולם הזה, זוכה האדם לזכך את נפשו, עד שבמדרגת צדיק גמור כדברי התניא, זוכה ממש לשנות טבעו הנמוך – הנפש לטבעו הגבוה – הנשמה, והוא עיקר העבודה בעולם הזה. חשוב לציין שכשם שהאדם יכול לעלות לזכך את נפשו כך גם ממד הרוח יכול להיטנף במעשיו הפגומים של האדם ולרדת מטה חס ושלום.
והנה ידוע הדבר, שאלמלא חטאו ישראל בעגל הייתה העבודה בבכורות והיינו כל ישראל ראויים ושייכים לדרגת נפש רוח ונשמה כך שהדרגות לא היו מתחלקות בין ג’ קבוצות – כהנים, לוויים וישראלים. אלא שחטאו ישראל בעגל, שהוא דוגמת חטאו של האדם הראשון, עד שהקדושה העליונה של הנשמה לא יכלה לשכון בגוף באופן מתוקן.
מאז אותם חטאים, הפכו חיי נשמה והקדושה ועסק החיים החומריים – הנפש, לצוררים ומחלישים זה את זה. זה השורש להבחנה בין שלושת המדרגות. זאת הסיבה לכך שזרעו של אהרון נבחר להיות כהני עליון. היות שחטאו ישראל, ואי אפשר להכיל את שני הצדדים יחדיו, נבחרה קבוצה עליונה שתתייחד בעבודת הקודש העליונה, הם בני לוי, שלא חטאו בעגל, ומתוכם הופרשו הכוהנים מכוח קדושת אהרון.
אם הכהנים והלויים מייצגים את מדרגת הנשמה והרוח אז הרי מדרגת הנפש שמיוצגת ע”י ישראל צריכה להידבק בהם. הכיצד? התורה ציוותה את ישראל מצוות רבות שנועדו לקשר בין ישראל והכהנים, ומטרתן הפנימית לחשוף את הקדושה החבויה בתוך חיי עם ישראל.
דוגמה לדבר, התרומה שמביא ישראל לכהן. המצווה להביא את התרומה היא לא רק כדי לפרנס את הכהן כי אין לו חלק ונחלה. הכהן החסיד, המלא ברכת ה’ ועין מאירה וקדושה, מעלה את השדה, את התבואה ואת כל הנכסים החומריים של ישראל. אם כן, בשעה שאדם מישראל עולה לבית ה’, או נותן תרומה לכהן, שני דברים עליונים קורים. ראשית, עצם הדבקות בצדיקים ובקדושים, מעלה ומרוממת את האדם מישראל ומקדשת אותו. שנית, לכהן היכולת לחשוף את האלוקות הטמונה גם בתוך החומר בהתגלמות אותה תרומה הניתנת לו.
לסיכום, אותם הבדלי מעמדות בין ישראל, לוי וכהן הן למעשה ביטוי להבדלי המדרגות הרוחניות שנכפו עלינו כתוצאה מחטא העגל. היום לכוהנים הכוח לברך אבל מי הם אותם שרוחם יונקת מנשמתם ובכך מעלים לא רק את עצמם אלא את מדרגת כל אלה שמחוברים אליהם? אלה הם הצדיקים שאנחנו קשורים אליהם ביום יום. תפקידם לתת לנו משמעות לחיינו ולעשות לא רק את עצמם לצדיקים אלא גם את כל מי שקשור אליהם.
שנזכה להתחבר אל כל הצדיקים שבימינו ולכל הצדיקים שוכני עפר מתוך אמונה אמיתית ושלימה אכי”ר.
שבת שלום!
ניסים אשכנזי בית מדרש “ישמח משה באור פניך”