הרב עומר שפס, יועץ זוגי ורב משיב במכון פוע”ה
תחילת פרשתנו פרשת צו עוסקת במצוות תרומת הדשן: “…וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה…”. מובן לנו שיש צורך בשמירה על סדר, נקיון ותנאי בערה מיטביים של אש המזבח. אך מדוע דבר זה מעוגן ממש במצווה? יותר מכך – מצינו בתחילת פרק שני של מסכת יומא, שהמשנה מספרת כך: “בראשונה, כל מי שרוצה לתרום את המזבח (=לקיים מצוות תרומת הדשן) – תורם. ובזמן שהן מרובין – רצין ועולין בכבש, כל הקודם את חבירו בארבע אמות זכה…מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס”.
כלומר, הכהנים כל כך רצו לזכות במצווה זו, עד שבאו לידי סכנה והתקינו חכמים שיעשו גורל מי יזכה במצווה. רואין מכאן שיש ערך גדול במצווה זו, ודבר זה טעון הסבר.
הרש”ר הירש כתב: “…הוצאת הדשן מכוונת להורות, כי בכל יום ויום מתחדשת ההתחייבות לשמור לעשות ולקיים כל מה שנצטווינו עליו. תהי נא מדי יום ויום חובתנו לקיום המצוות כחדשה בעינינו וכאילו מעולם עוד לא קיימנוה, ועלינו לשקוד…בכל יום ויום מתוך אותה שמחה – כאילו יום ראשון לפעולה הוא לו זה. והוציא את הדשן: שרידי עבודת יום אתמול טעונים פינוי והרחקה בכדי להתחיל את היום החדש במקום מחודש ופנוי כולו – לפני הסתכלות זו תגלה לנו חשיבות האזהרה שההתעסקות במעשה יום שעבר – ההוצאה ואולי ההרמה – מצוותה בבגדים שחוקים ובלויים. אין ללבוש גאות לכבוד הנעשה בעבר, והוא נדחה הצידה מפני המצווה החדשה שכל יום דורש קיומה!”.
לפי דברי הרש”ר הירש זה שהתורה קיבעה פעולה זו כמצווה שגרתית יומיומית, בא לחדד מסר עבורנו – שיש להתחדש בכל יום בקיום המצוות בשמחה ובחשק, מתוך שהן דבר ה’, ובנוסף – תוכן המצווה שכולל פינוי הפסולת של אתמול תוך לבישת בגדים שהם פחותים מבגדי הכהונה הרגילים (כך כתבו כמה מהראשונים), בא ללמד אותנו לאזן, שעל אף חשיבות העשייה של העבר, אין להשתקע בה ולהסתפק בה, אלא יש להזדרז להתחדש ולקיים מצוות בכל עת מחדש.
נראה שניתן ללמוד מדברים אלו גם למקדש המעט הפרטי שלנו – בביתנו. חיי היומיום הינם, בדרך כלל, שגרתיים וקבועים, ורוב הזמן אין בהם הפתעות מסעירות. את ההתחדשות יש למצוא בתוך היומיום, ולאו דווקא במציאת ריגושים ודברים יוצאי דופן. נטה שכם לעבודת ביתנו, הן המעשית עם כל פרטיה, הן הנפשית, והן החינוכית והזוגית (וקל וחומר הרוחנית) לעשותן בשמחה ובטוב לבב, לשמוח בחלקנו ולהודות לה’ עליו. נצעד קדימה, נלמד לשמר מהעבר את הנצרך ומועיל לנו, ולשכוח את מה שלא מועיל לנו. וברוח ימים אלו של הניקיונות לחג הפסח – נדמה בנפשנו שאנו מרימים את הדשן מבתינו, מפנים את הפסולת ונותנים מקום לחירות לחדור אלינו ולפעול בנו בכל המישורים, לברכתנו ולברכת כל ישראל.
חג כשר ושמח!