“ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם” (שמות, כ”א, א’)

הדסה כהן- מנחת הורים וצוותים חינוכיים

לפני 20 שנה, שוחחתי עם חברה בענייני חינוך. דיברנו על כללים ועל עונשים בחינוך הילדים שלנו בבית. היינו מעט חלוקות בעניין. לא אכנס למהות הדיון, מכיוון שזה לא הנושא שאני רוצה להתייחס אליו, אבל אני זוכרת שאחרי השיחה ההיא, הייתי מוטרדת מאוד. הרגשתי שהחוקים בבית שלנו מאוד ברורים, אבל משום מה היה לי ספק. ביום למחרת ניגשתי אל הבן הבכור שלנו, שהיה כבן 10 ושאלתי אותו באופן ישיר: האם יש לנו חוקים וכללים בבית? הוא ענה מיד: לא. נלחצתי.. בדיון עם החברה הדגשתי כל הזמן את חשיבות הכללים הברורים וכמה חשוב בחינוך שהכללים יהיו ברורים ושיהיו גבולות וקווים אדומים. התשובה של הבן שלנו ערערה אותי לרגע.. ואז שאלתי שוב: תגיד, מותר לאכול איפה שרוצים בבית? הוא מיד ענה: רק במטבח. הוספתי ושאלתי: בגדים מלוכלכים בסוף היום, איפה שמים? הוא ענה מיד: בסל הכביסה. שאלתי מספר שאלות בסגנון וכשענה תשובות ברורות, שאלתי: ומה כל אלה אם לא כללים? ואז הוא ענה: אלה לא כללים, זה ברור.

וואו! כמה למדתי מאותו משפט של ילד בן 10. הרי זו המהות של החוקים והמשפטים של התורה שלנו וזה האידיאל מבחינה חינוכית – דרך חיים. החוקים לא צריכים לרחף מעלינו ולהיות כצל מאיים בחיי היום יום, אלא להשתלב ולהפוך להרגל. האידיאל הוא שהילדים שלנו לא יחשבו כלל על החוקים והכללים, אלא ינהגו לפיהם באופן טבעי, שיהפכו להרגל הטבוע בהתנהגות שלהם.

איך עושים את זה?

1. בהירות – כללים צריכים להיות מאוד ברורים ומגיל צעיר. חשוב שנדע מה אנחנו דורשים מהילדים שלנו בכל תחום. חשוב שנהיה מתואמים עם בן או בת הזוג שלנו. אני אוהבת להתייחס לכללים, כמו אל כללי משחק. לא מתחילים לשחק לפני שלומדים את הכללים ורק אז נפיק את המרב מהמשחק.
2. עקביות – כאשר ילד עובר על כללי הבית, לא נעלים עין, אבל אני לא אומרת שצריך להגיב מיד. להיפך, יש ערך גדול בהמתנה לעיתוי המתאים, אחרי שאנחנו נרגעים ולא מגיבים מתוך כעס, אכזבה ותסכול. התגובה תהיה עניינית ובהירה, אין צורך באיום וסנקציות, אלא בתזכורת ברורה לפעם הבאה.
3. הפרדה בין אדום כתום וירוק – צריכה להיות לנו חלוקה תיאורטית בראש, של הכללים שהם “אדומים”-כלומר אין מצב שיעברו עליהם (בדרך כלל כשנוגע לפגיעה בחבר משפחה אחר, פגיעה ברכוש וכד’), כללים “כתומים”-כאלה שחשוב לנו לאכוף מיד, אבל אין בהם סכנת פגיעה ולבסוף ה”ירוקים” – הם הכללים שיהפכו להיות הרגלים הטבועים בילדים שלנו ואותם אנחנו מנחילים לאט, בסבלנות ובאהבה. כשעוברים על הכללים האלה, אנחנו נגיב באופן שונה מאשר תגובה לגבי כלל “אדום”. נזכור שיש לנו כמה שנים לחנך את הילדים שלנו ולא צריך לראות את התוצאות כאן ועכשיו.

החינוך, בעיני, זה כמו ריצה למרחקים ארוכים. מסבירים באופן בהיר, ממשיכים לחנך בצורה עקבית, משמשים דוגמא אישית ואוהבים הרבה כך שירצו לראות בנו דמות לחיקוי.

ו….ממשיכים וממשיכים עם הרבה סבלנות…