הרב י.צ. רימון רב גוש עציון
מדבריו של ישעיהו (נ”ח, י”ג) למדנו שיש בשבת מצווה של כבוד שבת ומצווה של עונג שבת: “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה’ מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ…” בתוך עונג שבת ישנה רשימה של דברים הגורמים לגוף האדם הנאה ותענוג: אכילת מאכלים ערֵבים ומיוחדים, שתיית יין או משקאות טעימים, שינה, הימנעות מעיסוק בדברים מצערים ועוד.
האם ההנאה הגשמית איננה סותרת את קדושת השבת? אחד מיסודות השבת הוא החיבור בין העולם העליון הרוחני לעולם המעשה הגשמי. השבת השייכת לעולמו של הקב”ה ניתנה דווקא לבני האדם השוכנים בעולם הזה. עוצמתה של השבת באה לידי ביטוי דווקא בכך שהיא מחברת את העונג הרוחני עם האכילה והעונג הגשמי. האדם המתענג בשבת צריך באמת לזכור שהמטרה בכך היא לענג את השבת, לחבר את הגוף שלנו עם השבת, עם הנשמה ועם הקב”ה. מי שמתרכז בעונג גופו בלבד מחמיץ את המשמעות העמוקה של מצוַות עונג שבת. לכן לצד המאכלים הטעימים ושאר העינוגים יש להשקיע גם בצדדים הרוחניים של השבת: לימוד תורה, זמירות והתעלות רוחנית.