הרב עומר שפס, יועץ זוגי ורב משיב במכון פוע”ה
אנו נמצאים בעיצומם של ימי טבת. הלילות ארוכים, גשמים עזים (ב”ה!) ממלאים את ארצנו, וניתן לחוש לא מעט תחושות של ‘אפרוריות’ ושיגרה, שעלולות מעט ‘לכווץ’ אותנו ולשחוק אותנו… מצב של שגרה ‘אפורה’ הוא מצב מאתגר. נח לו וטוב לו לאדם שיחווה רעננות והתחדשות, ויימלא מתוך כך כוחות ושמחה לפעול ולעשות, לתת ברכה בעולם. אך כשהמציאות מראה על שגרה, ודברים חוזרים על עצמם שוב ושוב, באופן טבעי לא קל להגיע לאותה רעננות ולחוש מלאי כוחות ושמחה…
ובבית – שוב להשכים את הילדים ולסייע להם להכין אוכל ולשלוח למוסדות הלימוד, שוב ללכת לעבודה, שוב לחוות מערכת זוגית שעשויה להישחק וצריך כוחות לתחזק אותה, ועוד ועוד… נקודה אחת מיני רבות, שיכולה להועיל, לענ”ד: התרכזו במצב הקיים לפניכם, תחוו אותו, קבלו אותו, ונסו לבצע את משימותיו בצורה מיטבית! אל תדמיינו כל הזמן: “אילו הייתי במקום אחר ובמצב אחר היה טוב לי יותר”…
כתב הרב קוק (שמונה קבצים א’, תתל”ח) – “כל המצבים של האדם, נדרשים לו לצורך שכלול עצמו ושכלול העולם כולו. ולא יקוץ אדם בשום מצב שהוא נמצא בו, ויתנהג למלא את חובותיו כפי דרישת מצבו, ואפילו אם ישנם חובות כאלה שאינם לפי רוחו ותכונות נפשו, מ”מ מאחר שהמצב מחייב כך, יעשה העניינים ברצון ובמתינות. ולא יחשוב שאין לעשות דבר, כ”א במה שהתענוג הרוחני ניכר, כי לפעמים הפעולה של הכפייה, טובה מאד”.
יש תועלת במצב הקיים, יש בניין מעשי ובניין נפשי במצב. יש אחריות שנבנית ויש רצון שנבנה. אם אתם כאן, יש לכך משמעות והעולם מחכה שתפעלו כאן בצורה מיטבית. חשיבה זו כבר מכניסה יותר אנרגיה לסיטואציה.
ספר חובת הלבבות (שער הבטחון, פרק ז’) מביא את לשונו של אחד מהחסידים שהיו שלמים בביטחון בקב”ה: “לא השכמתי מעולם בענין והתאויתי לזולתו”. קיבלתי את המצב, ידעתי שזה טוב עבורי, ואני בא לפעול בו!
אבל בכל זאת, אולי מה שאני עסוק בו, אולי עבודת הזוגיות שלי, החינוך שלי או הפרנסה שלי – הם קטנים והקב”ה מחכה לי בעצם בבית המדרש או בבית הכנסת? או בכלל בעולם של התפתחות אישית? מה לי ולעסק זה? אבצע את חובותיי וארוץ להשקיע רק בבניין הנפש או הרוח!
לא כן הדבר! הקב”ה נמצא עמכם בכל מציאות שאתם שם. בכל מה שמונח לפתחיכם, בכל משימה הגיונית ומתבקשת:
” ‘בכל דרכיך דעהו’. צריך לבקש את הקב”ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם. כשהוא עוסק בתפלה אז יבקש את הקב”ה בהבנת עניני תפלתו…הקב”ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דווקא.. וכשהוא עוסק בתורה ידע שימצא את הקב”ה בהיותו מעמיק ומעיין…כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו. וכן בהיותו עסוק בגמ”ח להיטיב לחברו, אז יבקש את הקב”ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת…כשאדם פועל איזה דבר של שלימות, בין במחשבה בין במעשה, צריך לשמח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דווקא בפרט זה” (הראי”ה קוק, מוסר אביך ב’, ב’).
תהיה שם, תן מחווה אפילו קטנה לאשתך, תאיר לה ולכם את השיגרה. תהיה בזה במיטבך. תן חיבוק לילדך, נשמתכם תאיר ותבהיק תחת השמיים עוטי הערפל. “המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית”.