פרשת ויחי  – “אין יאוש בעולם כלל!”

ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”

“יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים” (מ”ט,ט”ו)

שורות אלה נכתבות בעשרה בטבת, היום בו נבוכדנצר החל את המצור על ירושלים. יום זה הוא גם יום פטירתו של רבי נתן, תלמידו המובהק של רבינו נחמן. רבי נתן גדל בבית ליטאי, זרם המתנגד לחסידות, אך כאשר נפגש לראשונה עם האש הפנימית של רבו בגיל 22, ורבי נחמן בעצמו רק בן 30, הוא לא יכל להיפרד ממנו בכל המובנים עד שארית חייו. קשה לתפוס כמה צעירים – עם זאת כמה ענקים בתורה, עובדי ה’ וקדושים היו רבי נחמן ורבי נתן.

עשרה בטבת הוא יום שבו אמורים לעשות תשובה. בסוף, הצום בא לפתוח את הלב לפשפש במעשים ולחשוב כיצד להיות טובים יותר. נעשה זאת ברשותכם על ידי זה שננתח את אחד הסיפורים החשובים ביותר של רבי נחמן, “מעשה באבדת בת מלך”. עם חקירת הדמויות והנמשל המתקבל נחבר את הדברים לפרשת השבוע, וננסה כהרגלינו לראות כיצד הדברים מתקשרים לכל אחד מאיתנו. בעל היארצייט,  רבי נתן, ינצח על התזמורת. בס”ד.

מעשה שהיה כך היה…”מעשה במלך אחד שהיו לו שישה בנים ובת אחת. ואותה בת הייתה חשובה בעיניו מאוד והיה מחבבה ביותר והיה משעשע עימה מאוד. פעם אחת היה מתועד עימה באיזה יום ונעשה ברוגז עליה ונזרקה מפיו דיבור: “שהלא טוב יקח אותך”. בלילה הלכה לחדרה ובבוקר לא ידעו היכן היא. ואביה מצער מאוד והלך לבקשה אנה ואנה. עמד השני למלכות מחמת שראה את המלך מצטער מאוד, וביקש שיתנו לו משרת וסוס ומעות על ההוצאות והלך לבקשה. והיה מבקשה מאוד זמן מרובה מאוד.. והיה הולך אנה ואנה זמן רב במדבריות ובשדות וביערים, והיה מבקשה זמן רב מאוד, והיה הולך במדבר..”

כך מסביר ר’ נתן את הדמויות בסיפור בהקדמה לסיפורי מעשיות: המלך אחד = ה’. שישה בנים = ששת ימי השבוע. הבת מלך = שבת  = הנשמה הכללית של עם ישראל = שכינה = מופיע גם בתור האימא של בני ישראל רחל. שני למלכות = בני ישראל. נשמע מסובך? תחזיקו ראש ההסבר של רבי נתן אמור לסדר את הכול, ואם לא קריאה שנייה אמורה לעזור.

כך כותב רבי נתן:

“נמצא שכל אחד מישראל (שני למלכות) עוסק לחפש ולבקש את בת המלך (השכינה = כנסת ישראל = הנשמה של עם ישראל) להשיבה אל אביה (ה’).. כי ישראל בכללם הם בחינת שני למלך, כי הם מושלים בעולם: מה הוא מחיה מתים, רופא חולים – אף ישראל כך (ע”י תורה, תפילה ומעשים טובים).. וכל אחד כפי מה שזוכה לעסוק בעבודתו, שע”י זה עוסק כביכול לחפש ולבקש את השכינה וכנסת ישראל מהגלות, כמו כן כביכול השכינה מתגלה אליו”.

השני למלכות, יוצא לשליחות וזה לרדת ל “במדבריות, בשדות ויערים”. יחסית לארמון בו שרת את המלך, מקומות אלה מסוכנים ומועדים לנפילות, נזקים וכישלונות. הוא מכיר בסכנות ובכל זאת יוצא למשימה. כל אחד מאיתנו ע”פ חכמי הסוד ירדנו לעולם האפל הזה להוציא את השליחות  שלנו. מה היא השליחות? להחזיר את בת המלך הביתה אל המלך. להחזיר את השכינה חזרה למקומה הטבעי, לבית המקדש – לארמונו של מלך.

שאלה שיוצאת מקירות הלב היא, למה זה היה צריך להיות ככה? למה יצא מפי המלך משפט כזה איום שאומר “שהלא טוב ייקח אותך”? כלומר יש כאן מצב שלכתחילה הוא מאוד בעייתי. לכאורה היקום עבר נפילה יזומה על מנת שיקרה בסוף משהו גדול יותר ממה שהיה בתחילה ומי שבא לתקן את המצב הוא המשנה למלך – עם ישראל. כאן לכאורה יש התעלמות טוטאלית מההתנהגות הלא טובה של המשנה למלך בעצמו! הרי אנחנו יודעים שחורבן בית המקדש נוצר כתוצאה מהתנהגותם השלילית של עם ישראל. כנסת ישראל = נשמת ישראל = הבת בסיפור, לא נזרקה בלי שום סיבה.

ובכן, התשובה היא שרבי נחמן מדבר כאן על ראשית הבריאה. עוד לפני שהכול באמת התחיל. במצב ההתחלתי הזה, ה’ יצר מציאות של ירידה יזומה של הקודש למקומות נמוכים מאוד על מנת שיהיה לו שותף שיעלה את הקודש מהמקומות הנמוכים חזרה לשורשם – אל תוך הארמון.

ומי בחר לעשות זאת? עם ישראל – המשנה למלך. גם כאן אפשר לשאול למה זה היה צריך להיות כך? והתשובה היא, נסתרות דרכי ה’. דבר אחד ברור מכל זה הוא “שתכלית הירידה היא עלייה”. הקליפה קודמת לפרי, הרע קודם לטוב, הקושי לקלות, השחור ללבן וכן הלאה. למד בהרחבה בליקוטי מוהר”ן חלק א בתורות: כ”ב, ע”ד, קט”ו, קס”א  ובחלק ב’ בתורות: מ”ו, מ”ח.

אם בטבע העולם הירידה קודמת לעליה, מה בהכרח יקרה למשנה למלך ובעצם לכל אחד מעם ישראל בניסיונות שלו למצוא ולהחזיר את בת המלך למלך? הוא בהכרח יעבור נפילות – אין לו בחירה בזה! למעשה זה הסוד של מה שאמר החכם באדם, שלמה המלך בקהלת: “כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא”. אך עם זאת – חלילה לנו ליזום נפילות! יש תביעה כלפי כל אחד מישראל שלא ייפול – “בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין” קידושין ל’,ב’. ברוך ה’ קיבלנו תורה והיא מדריכה אותנו ללכת בדרך הטובה. מדת המשפט קיימת ונותנים חס ושלום את הדין אם לא הולכים בדרך הישרה.

השאלה הגדולה היא, אם מצב של נפילה בעולם הזה היא טבעית, מתוך אותו מסע של מסירות נפש שעם ישראל בחר כדי להחזיר את בת המלך הביתה לארמון, איך אנחנו אמורים להתמודד עם הנפילות האלה?

כך כותב רבי נתן: “וכשזה הרחוק מאד (המילה רחוק מאוד באה להדגיש, אדם עם עברות גדולות) נתעורר בעצם רחוקו ואינו מייאש עצמו בשום אופן, ובוכה וצועק להשם יתברך תמיד, זה בחינת קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה, בגין כי איננו (כתוצאה מהבכייה והרצון העז שלו לחזור בתשובה, בת המלך – רחל, מבכה עליו! הרי סוף סוף הוא יצא להחזיר אותה הביתה לארמון! הוא מסר נפש בשבילה! הוא הסתכן עם הירידה בסיבוכים של העולם הזה ועל כן היא ממאנת להתנחם עד לתשובתו השלימה).

קורה כאן דבר מדהים! למרות שהמשנה למלך, עם ישראל יצא להחזיר את בת המלך, כאשר הוא נופל – בת המלך בכבודה ובעצמה מתפללת עבורו שיקום! “…מאחר שמחזקת עצמה (בת המלך) עדיין לצעוק ולבכות להשם יתברך תמיד, אזי מתעוררים רחמי השם יתברך ומאיר עליה הארה והתחזקות מלמעלה בבחינת, “כה אמר ה’ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ויש תקוה לאחריתך” וכו’.

ואז מה קורה? רחמיו של המלך מתעוררים!! ושולח הארה והתחזקות למשנה למלך – לאותו אחד מישראל שלא התייאש . כך החזרה בתשובה של המשנה למלך מאפשרת לו לחזור לחפש את בת המלך. רואים כאן יחסי גומלין אין סופיים בין המשנה למלך לבת המלך – בין עם ישראל לנשמתו. כאשר הוא נופל, ומקים זעקה לה’ “אני זקוק לעזרה – תושיע אותי מהמקום הנמוך הזה”, בת המלך – רחל, מחזקת עצמה וצועקת ישירות למלך גם כן “קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה” ואז רחמי ה’ מתעוררים ותשובתו מתקבלת – פלא עצום!

ומוסיף רבי נתן דבר מדהים: “כל זה על-ידי צדיק הדור הגדול במעלה מאד שהוא בחינת יששכר שמאיר בכל נפש ונפש ומודיע לה כי עדין יש שכר (למרות הנפילה), כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה, כי אין שום ייאוש בעולם, כי אין שום דבור ולא שום צעקה שנאבדים, אפילו צעקה משאול תחתיות אינה נאבדת לעולם (צדיק הדור הוא המשנה למלך שהצליח בעמל רב להגיע עד לבת מלך ועכשיו הוא מדריך את יתר עם ישראל כיצד לעשות זאת. כאן המקום להזכיר שרק כאשר כולנו בתור עם נגיע לבת מלך ע”י קרבה לצדיקים, לימוד תורה, תפילה ומעשי חסד – עם ישראל וכל העולם כולו יגאל. עד שזה יקרה כל אחד מחויב לעשות את המוטל עליו באחריות האישית שלו להביא גאולה לעולם ולמצוא את בת המלך ובכך להיגאל באופן פרטי). “ליקוטי הלכות”, הלכות פסח ט’, י”ב-י”ג.

יהי רצון שנזכה להידבק בצדיקים, בין החיים ובין הנפטרים. צדיקים במיתתם קרויים חיים, ולכן עולים על קברותיהם כמו שעלה כלב בן יפונה למערת המכפלה כדי להינצל מעצת המרגלים.

רבינו שאג! בקול גדול “אין ייאוש בעולם כלל”, וידע למה שאג. התמודדויות החיים לפעמים קשות מנשוא, אך הידיעה שבכל מצב ה’ מחכה לשמוע את רצוננו לשוב הביתה, מקילה – נותנת תקוה ומאפשרת לנו לאזור אומץ ולצעוק אבא אני אוהב אותך – אבא אני צריך עזרה, אבא אני מוכן מזומן לחזור הביתה! שנזכה, אמן כן יהי רצון.

באהבה רבה,

ניסים אשכנזי, בית מדרש “באור פניך” באלעזר .