הרב שלומי פולמן, מאמן אישי, יועץ זוגי ומיני
“ויגש אליו יהודה”
שאלת התפר בין בטחון והשתדלות, ההתלבטות מתי לעבור מפסיבי לאקטיבי, עוברת בראשו של יהודה.
יהודה כערב להשבת אחיו אל אביו נדחק להכריע ולפעול, לצאת כנגד כל הסיכויים והסכנות להתייצב מול יוסף בעזות ותקיפות.
כיצד נדע אנו את הגבול הראוי? מה יודע המשכיל שמכריע בעת ההיא לדום? מקובל לומר כי הדברים לא סותרים זה את זה, אנו מצווים מצד אחד לחיות ב100% בטחון בהשם והוא יעשה הטוב בעיניו, אך מצד שני במקביל עוד 100% השתדלות לפעול בכל האמצעים שיש לאל ידינו בכדי לשנות את המציאות ולעצב במו ידינו את מטרותינו.
אין בכך מתן אישור לפעול בסיכון עצמי ממשי או פגיעה באדם אחר, אך בהחלט יש כאן אמירה להיות פועל עם אל, לחפש דרכים רבות לפעולה ושינוי המציאות מתוך ידיעה כי אני עושה את חובתי אך איני אחראי לתוצאות.
התוצאות יהיו השילוב שבין מה שאעשה לבין רצון השם שיקרה, זהו ריח נרות חנוכה שנשארו מהחג האחרון שהסתיים השבוע, יציאה של בני מתתיהו מאזור הנוחות אך עם אמונה גדולה כי זו חובתם ושליחותם, בשילוב תקווה ואמונה שאלוקים יהיה עמם בדרכם.
“ויגש אליו יהודה” כנראה שהצעד הראשון לגשת אל המשנה למלך מצרים הוא צעד לא קל, אך כאן נמדדת גבורתו של המנהיג, ראש שבט המלוכה בישראל הנמשל לאריה. כאן נקבעת הנורמה הנדרשת מכל אחד מאתנו, לזהות את הקו הדמיוני שבין להישאר פסיבי לבין להפוך לאקטיבי להביט, לאויב הפנימי הנקרא “אזור הנוחות” בעיניים ולצעוד צעד אחד קדימה לעבר שינוי המציאות.
לעיתים זהו שינוי אישי ולעתים זוגי או משפחתי אך תמיד תהיה ההתלבטות שהייתה ליהודה: האם לפעול עכשיו או לא? נזכר בכך בצמתים השונים בחיינו ונפעל עם אל.
שבת שלום!!