ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים
בזמן האחרון אנו רואים שיש יותר ויותר תופעות של חרם חברתי. זוהי תופעה שהרבה הורים חוששים ומפחדים ממנה. מאוד מאוד קשה לנו לראות את הילד שלנו חלילה חווה חרם חברתי, זה שובר אותנו ואנחנו מוכנים לעשות הכל בכדי לחסוך ממנו את עוגמת הנפש והחוויה הקשה, ובצדק. הפחד העיקרי שלנו הוא שזה יפגע בנפשו של הילד ויעשה לו נזק או שחלילה יחשוב מחשבות קשות ויגיע למצב של דיכאון.
אז מה עושים?
איך מתמודדים?
קודם כל, צריך להבין עקרון חשוב בקשר שבין הורים וילדים: (לפני הקריאה ראו אזהרה: חשוב מאוד לא לקחת עניין זה למקום של אשמה) בכל רגע נתון אנחנו, ההורים, משדרים מסרים בלתי מילוליים לילדים שלנו, הם קולטים את שדר המחשבה שלנו עליהם. לא משנה כמה ננסה להסתיר מהם מה אנחנו חושבים. שפת גוף שלנו משדרת את מה שהראש והלב חושבים. הילד שלומד על עצמו מהוריו, קולט את השדר ורואה את עצמו ע”פ המסרים שהוא קולט מההורים.
אז בואו נבין מה אנחנו משדרים לילדים שלנו ע”י החשיבה שלנו (בלי שאמרנו להם כלום). ברגע שהורים מפחדים מהחרם או נשברים ממנו, עובר לילד מסר בלתי מילולי חזק מאוד (וחלילה ללא כוונה רעה) המסר הוא: “קרה לך משהו איום ונורא שקשה מאוד להתמודד אתו, זה גדול עליך וגם עלי בתור הורה”. ככל שזה המסר שיעבור ושאנחנו ההורים נרגיש רע מבחינה נפשית ורגשית, יקרו מספר דברים אצל הילד באופן בלתי מודע:
דבר ראשון, הילד ישתכנע יותר ויותר שזה גדול עליו ושאין לו יכולת לצאת מהמקום הזה של החרם. הוא יקנה את השדר שהוא מקבל מהוריו (שוב ללא כל כוונה רעה) כי מי שמסתכלים עליו כמסכן, בסופו של דבר רואה את עצמו כמסכן
דבר שני, כאשר הילדים מצליחים להוביל את הוריהם מבחינה רגשית זה נותן להם הרבה מאוד כוח באופן לא מודע. כוח שהם לא יוותרו עליו במהרה. כלומר כל עוד ההורים מרגישים נורא בעקבות החרם של בנם. הילד נמצא בעמדת כוח על ההורים, כיוון שהוא זה שהביא אותם למצב הרגשי הנורא הזה.
וברגע שזה קורה, כאמור, הילד לא יוותר מהר כל כך על הכוח הזה. ויהיה מוכן להישאר ולהיות ילד מוחרם באופן לא מודע
ילדים מוכנים לשלם מחירים מאוד כבדים כשהם שולטים בתחושות וברגשות של ההורים שלהם, גם אם זה מחיר חברתי. אז מה עושים?
דבר ראשון שצריך לעשות זה לשנות את השדר ולא לתת יד לחרם מבחינה רגשית. איך?
לא לתת לחרם החברתי מקום בבית מבחינה רגשית וכהורים לא להישבר או לפחד מזה. איך אפשר לא להישבר מזה? הרי כל כך קשה לראות את הילד שלנו במצב הזה? אפשר לא להישבר על ידי הידיעה שהכל קטן על הילד שלנו, יש לו כוחות גדולים, הוא ענק ועצום ויכול לגבור על כל מכשול שהעולם יזמן לו. ברגע שאנחנו נדע זאת על הילד שלנו, החרם ממש לא יפחיד אותנו. וברגע שאנחנו לא מפחדים מהחרם, כל השיח הבלתי מילולי שלנו משתנה. הילד קולט מאתנו שדר אחר, חוויות החרם מתגמדת וכבר לא כל כך נוראית. ברגע שזה המסר הבלתי מילולי שעובר לילד, כך גם הוא יחשוב על עצמו ועל הסיטואציה.
דבר נוסף שיקרה כאשר אנחנו ההורים לא מפחדים או חוששים מחרם חברתי הוא שהילד לא ינהל אותנו מבחינה רגשית. ברגע שאנחנו לא נותנים לו את הכוח להוביל אותנו רגשית, אין לחרם במה בבית, וממש לא שווה לילד להישאר במקום המסכן ללא חברים. סביר מאוד שמה שיקרה הוא, שהוא מיוזמתו ימצא פתרון ויפתור את המצב.
וככל שלא ניתן לתופעה הזאת להפחיד אותנו היא תלך תפחת עד שתעלם כליל
בהצלחה אשמח לתגובות,
ענת 0508712227