ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
כל אדם, אלא אם כן הוא צדיק גמור, חווה איזושהי אכזבה מקרוב משפחה, חבר או ממצב מסוים ואיך אפשר שלא – גם אכזבה מעצמו. יש הרבה טוב להתאכזב. הכיצד? עצם מציאות המונח אכזבה יכולה להוביל אדם לתשובה. הרי רק אדם שמרגיש חוסר יכול לפתוח את עצמו לכיווני חשיבה חדשים.
עודף אכזבות שליליות, כאלה שמורידות אותנו לקרשים יכול לגרום לחוסר אמון מול הדבר שהתאכזבנו ממנו, ומשם המדרון החלקלק למחשבות והרגשות של עצבות, חרדה, מחשבות טורדניות ואף לדיכאון. אלא אם כן נלמד כאן יסוד גדול בעבודת ה’. לכאורה המאוכזב הגדול של הפרשה הוא יעקב אבינו. הוא ביקש להתחתן עם רחל וקיבל את ליאה.
“וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ. כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. כג וַיְהִי בָעֶרֶב–וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ. כד וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ–לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה. כה וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי–הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. כו וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ–לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה”.
אתם קולטים מה קורה פה? איזו רמאות נבזית משתוללת בפסוקים? אתם יכולים לשמוע את הזעקה של יעקב אבינו בפסוקים “מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי!!? אתם יכולים להרגיש את האכזבה של יעקב אבינו בגילוי שבעצם נתנו לו את ליאה? “הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ”. אתם יכולים ממש לראות את הכאב העמוק של יעקב אבינו “וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?”. זאת אכזבה כל כך אמיתית ומובנת.
מגיע רבינו ומסדר לנו הכל: (לקוח מנחלי דבש דף סח’)
“וזה סוד העניין מה שהוצרך יעקב אבינו עליו השלום לישה את לאה קודם שנשא את רחל. כי השכינה הקדושה שהיא התגלות כבודו יתברך בעולם מכונה פעמים בשם רחל ופעמים בשם לאה. היינו ההנהגה של הארת פנים שרואים את טובו וחסדו יתברך נקראת בשם רחל. וההנהגה של דין שכביכול השם יתברך פונה עורף ואינו מאיר פנים לעולם, נקראת בשם לאה. ועל כן בשביל לבוא לבחינת רחל כלומר בשביל לזכות לבחינה של גילוי והארת פניו יתברך, הוצרך יעקב לישא קודם את לאה, היינו לעבור בבחינת הסתרת פנים, ודייקא על ידי שהתרחק, אז זכה לגילוי להארת פניו יתברך.”
לבן עונה ליעקב על הזעקה ולמה רימיתני, “וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ–לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה.” כלומר זה מעין כלל, במקומנו – בעולמנו, רחל פשוט לא יכולה לבוא קודם ללאה. למה? כי קודם לכל דבר שרוצים לעשות יש הסתר פנים, יש קשיים, יש בעיות, יש ייסורים אבל זה מה שמכשיר את האדם לגילוי האור. אתה חייב להבין את זה אומר רבינו – זה כלל רוחני. הסתר פנים קודם להארת פנים. הקושי קודם להנאה, החושך קודם לאור. האכזבה מובילה לרצון לשנות ולהשתפר.
ואם אין לי סבלנות? אני רוצה כאן ועכשיו? זה מצריך בדיקה לגבי האמונה שלנו. כאשר הרצון שלי עולה כביכול על הרצון של ה’, אני כאילו אומר לה’ חס ושלום “אני יודע יותר טוב ממך”. “אני יודע מה טוב בשבילי. אתה ה’? באיזשהו מקום מפריע לי להגשים את עצמי”. אז מי כאן המנהיג ומי כאן המונהג? מי כאן הבורא ומי הנברא? אכן בעיה אמונית לא פשוטה.
אם נבין את הסוד הזה שכל ההתחלות קשות, ונאזר בסבלנות, מבלי לאבד את הרצון האידיאלי שיתבטא על ידי תפילות עמוקות ומתמידות, נוכל להשרות אווירה נעימה של מאמינים תמימים ומתוקים שכל מגמתם היא לעשות רצון קוניהם.
יהי רצון שנצליח! אמן.
ניסים בית מדרש “באור פניך”