ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
למה אנשים באמת מתחתנים? מה העניין בלחלוק, לשתף, לתת ולהצטמצם? למה צריך לחיות בבית אחד עם חבר שאמורים לקחת בחשבון את מחשבותיו ואת רגשותיו? זה לא נראה שיגעון שכמעט על כל החלטה צריכים לשתף את אותו חבר? ואם הוא/היא חולה אמורים לעצור את החיים ולדאוג ממש כפשוטו לכל צרכו/ה? אם היינו לבד לכאורה היה הרבה יותר נוח. פחות אחריות ברמה של להגיע בזמן הביתה, פחות דאגות בגלל אותן מחשבות טורדניות בקשר למיקום, בריאות והצלחתו של הבן/ת זוג. תשימו לב שאני בכלל לא מכניס ילדים לסיפור. ברגע שאעשה זאת מספר השאלות יקפצו כפליים. השאלה היא ברורה. למה לא לחיות לבד?! אם תגידו לי שיותר קל לחיות ביחד כי היא קונה/מבשלת/מטפלת/מסדר – והוא מתקן, מסיע, מרוויח כסף, מענג וכו’, הייתי עונה שבאמת לא צריך להתחתן בשביל זה. אפשר לראות שיש בני זוג בעולם המערבי שחיים מבלי להתחתן!
ברשותכם אענה מתוך דבריו הנפלאים של הרב שלמה אבינר, ומתוך כך נראה למה באמת שרה מסיימת את חייה מתוך דבריו העצומים של הגאון מולנה.
אומר הרב אבינר: ה’ נטע זאת בטבע שלנו, את הרצון להתחתן, כך שזו לא מצווה הבאה אלינו מחוץ לנו. כשהקב”ה ברא את האדם, בראו “צמוד” לאישה, בגב אחד משותף, מה שאומר שלא יכלו לראות זה את זה. כשנבראה האישה, חוה, זה נעשה ע”י נסירה, חיתוך והפרדה שלה מן האדם. כעת יכלה לעמוד מולו ולראותו פנים מול פנים. לזה קוראים “סוד הנסירה”. ומאז ועד היום בכל הדורות קיימת משיכה נשמתית, נפשית וגופנית בין האיש והאישה. הרצון להתאחד שוב, שהרי היו מחוברים בהתחלה. מעבר לרצון ה”טכני” להתחבר, לא להיות לבד, יש כאן דבר עמוק יותר. כשמחוברים, לא רואים זה את זה. כל אחד רואה רק את עצמו. אין על מה לעבוד. הכול סטאטי, עומד במקום ולא מתקדם. אפילו שזו מציאות עליונה ואידיאלית כביכול, כמו מלאכי השרת. אולם רצון ד’ הוא שהאיש והאישה יעמלו ויחפשו זה את זה, ויעבדו קשה על מנת להתחבר בקשר נצחי וחזק. יראו זה את זה וילמדו זה מזה. ייטיבו זה לזה וילמדו להתאים את עצמם לזולתם. כיצד? ע”י רגישות והתחשבות ולא ע”י טשטוש האישיות העצמית, שבכך לא מרוויחים כלום! החוכמה היא השלמות. כל אחד נותן את עצמו, עם ייחודו האישי לקשר, ויחד נוצר דבר שלישי נפלא שנקרא בית, משפחה. לכן, טבע האיש והאישה הוא להימשך זה לזו וזו לזה. ולא רק להימשך, אלא לחפש את האדם הנכון להימשך אליו ולבנות איתו “בית יצירה” חדש.
יוצא שלמעשה הניתוק הראשוני בין אדם לחוה שהיה בקשר לא בחירי, גרם לכך שנרצה להתחבר מחדש בבחירה! ע”י חתונה. כי רק כך האדם השלם, קרי האיש והאישה יכולים לבוא לתיקונם האמיתי.
עכשיו תשימו לב חברים לפרוש הנפלא של הגר”א בהקשר למותה של שרה. אנחנו רגילים ללמוד שבעקבות בשורתו של השטן, שאברהם א’ הקריב את יצחק בנה, שרה אמנו נפטרה. התחושה היא שהפטירה נבעה מתוך צער עמוק על מות בנה יחידה. מעין סוף נוראי לאישה שהביאה את בנה בגיל מבוגר מאוד בנס. מה אמר לכם? סוף סוף מדובר בנביאה שחז”ל מתארים כגדולה יותר מאברהם א’. הייתכן שיש לה עסק עם השטן? הרי שרה א’ אלופה בראייה פנימית ובהבנה שאין עוד מלבדו. ואם כך אז הכל לטובה. אומנם בנה נפטר, אך מי אם לא היא אמורה להתבטל לרצונו של ה’ ולהבין, שלא כמונו, את המהלך האלוקי בכללותו מבלי להיכנס לצער עמוק כזה שיביא למותה!
אומר הגר”א על הפסוקים בתחילת הפרשה: שרה אומנם נפטרה אך לא כמי שפספסה את החיים אלא אדרבא כמי שממשה את חייה עד תום! הכיצד? כמו אישה ראויה, כל חייה שמשה את אברהם א’ להביאו לתכליתו ואת יצחק בנה לייעודו. כאשר ראתה ברוח קדשה שאברהם א’ מקיים את ציווי ה’ ומהפך את מידת החסד הטבעית שלו למידת הגבורה כי ככה ה’ רוצה, הבינה שהיא השיגה את ייעודה. ייעודה בחיים היה לבנות את קומת האמונה וההתבטלות של אברהם א’ לה’. ההוכחה שהיא הצליחה התבטאה בעמידתו בנסיון של אברהם א ובביטול רצונו כלפי ה’ באופן מוחלט. ומאידך יצחק א’ לא התנגד למור אביו, אלא אדרבא כידוע סייע לו לבצע את שליחותו. כאשר שרה אימנו חשה את הצלחתה החינוכית הבינה שהגיע זמן פטירתה.
הדברים שנאמרים כאן לא פשוטים. אני מודע לכך. אבל צריך להבין שמדובר באבות האומה שהנחילו לנו את הדרך לא רק להתחבר אל ה’, אלא גם את הדרך להתחבר באופן קדוש לבן זוג. מכוחם אנחנו חיים ומחזונם נבנה את עתידנו עד ביאת משיח צדקינו במהרה בימנו אמן.
ניסים אשכנזי, בית מדרש “באור פניך”