ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
אחי ורעי היקרים, מה היא באמת מטרת החיים? מלמדים אותנו חז”ל שתכלית הכל היא הדבקות בה’ יתברך. מה פרוש המילה דבקות? דבקות, מסביר הרב החלבן ע”פ ספרי הפנימיות, היא מציאות שבה אנחנו מקושרים עם ה’ יתברך.
אנחנו מקושרים אל ה’ דרך המחשבה, דיבור ומעשה. רצונותיו הנלמדים בתורה והחשיבה עליהם, מולידה דיבורים המקשרים אותנו אל אותם רצונות. כדי שהרצון האלוקי לא יישאר באופן מופשט רק על הנייר, חייבים להוריד את הלימוד אל תוך החיים. לדוגמה, אדם צריך להתקבל לעבודה, הוא יכול לקחת את ההתרגשות הזאת ולעשות ממנה עבודת ה’ נטו.
הכיצד?
ראשית הוא יתפלל לה’ שלא יגיע לידי לשון הרע והתחנפות מול המעבידים. בכך יזכה להישמר מהלאווים של “לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ” ויקרא יט-טז, “וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ” במדבר לה-לא. הוא ינסה לדייק כמה שיותר בהבעת כישרונותיו מבלי להוסיף במה שלא ניחן בו. הוא ילמד על החברה היטב ויתאים בכך את כישרונותיו, מתוך מודעות מתמדת, לרצונותיו האמתיים לגבי שליחותו בעולם.
בדוגמא, אותו אדם “רק” מנסה להתקבל לעבודה אך כיוון שכל רצונו לקיים את דברי התורה בפועל הוא לא מפסיק לחשוב על ה’ וממילא הוא דבק בו.
על אברהם אבינו, אבי אבות הדבקות בה’, נאמר במשנה באבות: “עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם” (אבות פ”ה, מ”ג). החיבה שאברהם זוכה היא כתוצאה מעמידתו בעשרה ניסיונות. שאלה שנראית צדדית אך יש בה עוצמה היא בשאלת הייחודיות של הספרה עשר.
למה דווקא עשרה ניסיונות ולא 9 או 8? באותו פרק במסכת אבות כתוב “בעשרה מאמרות נברא העולם”. אותם מאמרות הם דרכי התגלותו של ה’ וההתקשרות אליו. אותם דרכי התגלות מכונים גם מידות, כדוגמת מידת החסד והגבורה. ושוב נשאל למה דווקא עשר מידות?
בפרק הפותח ב”נתיב התורה” מסביר המהר”ל שהמספר עשר הוא המספר היסודי ביותר שמורכב מפרטים – עד אליו כל המספרים בודדים ונפרדים, ועשר הוא כבר יחידה מספרית אחת. לכן המהר”ל מזהה את המספר עשר עם הסדר. העולם נברא בסדר מסוים, והתורה מודיעה לנו כיצד לשמור עליו – כל חריגה שלנו ממה שכתוב בתורה משבש את כל ההרמוניה בבריאה.
משמע שגם העשרה ניסיונות שנתנסה אברהם א’ הביאו אותו לשלמות אמונית כזאת שלוליהם לא יכול היה להגיע אליהם.
כך אברהם אבינו עוזב בהדרגה את מקום מגוריו שמסמלים את החלקים החיצוניים שבאישיותו עד עזיבת בית אביו, אותו מקור שעיצב את פנימיותו.
לעומת הניסיון הראשון של אברהם אבינו (ניסיון הדרגתי), בניסיון האחרון אומר לו ה’ לעקוד את בנו יצחק. ניסיון זה הוא חד פעמי אך קשה הרבה יותר, שאז צריך למסור עצמו לגמרי בפעם אחת ולא באופן הדרגתי.
כך גם במהלך התשובה, אחרי תקופת הפנמה ורצון לשנות בלב שלם את אורח החיים, לדוגמה באכילת אוכל כשר/ שמירת שבת/ טהרת המשפחה , יש מצבים בו הפיתוי לחזור אחורה גדול, או יותר נכון, גדול מאוד! כאן מגיע השלב בו האדם מוסר את תאוותיו ורצונותיו לגמרי לה’. באותו רגע הוא לא עושה שום חשבון פרטי אלא רק מה שה’ מצווה אותו, הווי אומר לזרוק את השכל ולהאמין בטוב ה’, וגם אם הוא לא מבין! הוא הולך לקיים את המצווה, כי ככה ה’ רוצה! ידועים סיפורי מסירות נפש מדהימים של עם ישראל על המצוות לאורך ההיסטוריה.
לסיכום, רואים אנו שאברהם א’ הוריש לנו לפחות שני סוגים של דרכים להדבק בה’. האחת היא דרך ההתמודדויות היום יומיות, כל שעה וכל רגע. הדרך השנייה דרך מסירות נפש גדולה באופן חד פעמי, אך כזאת שמגלה בנו כוחות עצומים. שנזכה לשלב את שני סוגי ה”לך לך” בזמנים ובמקומות הנכונים. שבת שלום!!!
המורה ניסים, מבית מדרש “באור פניך