הרבנית רחל וינשטיין, מרצה בבית המדרש “באור פניך”
פתיחה חדשה,
דף חלק.
מתחילים מבראשית.
וכבר בפרשת בראשית –
נופלים.
ובגדול.
אדם הראשון ואשתו הטריה חוטאים רק שעות ספורות לאחר שנבראו,
ובנם בכורם רוצח את אחיו.
איזו התחלה לעולם החדש והצעיר.
ונראה לי שפשוט שהדבר מכוון.
ומובנה.
עוד לפני שנברא האדם יש עדות לכך שהעולם מושתת על “טעויות”.
טיוטות.
הקב”ה ברא עולמות והחריבן.
ציווה על הארץ להצמיח עץ פרי עושה פרי,
וחטא חטאה הארץ.
הוציאה עץ עושה פרי.
שפריו נאה לאכילה אך לא כל כולו נאה לאכילה.
הרב קוק (אורות התשובה ו’:ז’) ראה ב”חטא חטאה הארץ” אפיון של המציאות שלנו,
שאינה שלימה.
שאין טעם העץ כטעם הפרי.
ולא רואים בעיניים שהכל –
אבל הכל,
חלק מן התוכנית.
הטעויות,
הטיוטות,
הנפילות…
כמה אנחנו מתפללים שלא נטעה,
שהילדים שלנו לא יטעו.
אבל בעצם –
כך נברא עולם.
כך נברא אדם.
על גבי חורבות,
על גבי טיוטות וטעויות.
לפעמים בא לנו שהם ילמדו מן הטעויות שלנו.
ויתחילו מהמקום שאנו עומדים כרגע.
ורק יבנו עוד קומה.
אנו מגישים להם על מגש של כסף את כל המסקנות,
כל התובנות,
כל הטעויות –
למה הם לא מבינים?!?!
כי הם לא מבינים.
והם גם לא יבינו באמת עד שהם יטפסו בעצמם.
וכן,
גם יפלו בעצמם.
ואנחנו נמתין –
נתפלל,
שלא יפלו הרבה…
שהנפילות יהיו רכות.
ושהלימוד יבוא בקלות.
אבל אם רק נפנים שהנפילות הן הדרך,
המקפצה –
הן המצע לבריאה החדשה,
קרקע פורייה.
לצמיחה.
הלימוד הכי חשוב שיש.
אולי ניטיב לראות.
לתמוך.
לאפשר.
ולהמשיך להתפלל…
שבת שלום!
חורף טוב!