ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים
עכשיו כשתקופת החגים בשיאה ויש הרבה משימות ומטלות בבית שצריך לבצע, נשאלת השאלה איך מגייסים את הילדים לעזרה בבית?
הרבה פעמים אנו מרגישים כי הילדים לא ששים לקחת חלק בעבודות הבית, בלשון המעטה. כל פעם שאנחנו מבקשים מהם לעשות משהו, או לתת יד, הם עונים בחוסר חשק במקרה הטוב, התעלמות ואיזה ציקצוק במקרה הרע, מה שמביא אותנו לחשוב שאנחנו מגדלים פרזיטים בבית.
הגענו למצב שאנחנו אפילו לא טורחים לבקש מהם כי אנחנו יודעים מה תהיה התגובה שלהם, כלומר אנחנו מתייאשים כבר מראש.
איך זה שהגענו למצב כזה של ייאוש?
השורש של זה חבוי בחשיבה הרווחת: כי הילדים תמיד עושים רק מה שכיף להם, לכן אנחנו כל הזמן מנסים לייצר כיף עבורם כדי שישמחו וגם כדאי להניע אותם לפעולה. אם תשימו לב, הרבה פעמים
כשאנחנו רוצים שהם יעשו משהו אנחנו מנסים להראות להם כמה זה כיף, כי בראש שלנו רק כך המשימה תתבצע על ידם.
וכשזה מגיע למטלות הבית איך נשכנע אותם שזה כיף?
בואו רגע נבדוק מה מתרחש בשאר השטח:
תחשבו רגע על עצמכם באירוע קהילתי, מתי אתם מרגישים יותר טוב כשאתם אורחים או לוקחים חלק באירוע?
תמיד התשובה תהיה: אנחנו מרגישים יותר טוב כאשר אנחנו משתתפים ולוקחים חלק באירוע, תורמים ונותנים מעצמנו.
וזה לא סתם, כי טבע האדם להיות יעיל ומועיל לעצמו וסביבתו, ומעצם היותו כזה יש לו תמיד תחושה טובה כאשר הוא תורם מעצמו לטובת מישהו או משהו. וזה קיים גם אצל הילדים שלנו.
ניתן לראות זאת בעיקר אצל ילדים קטנים (הם פשוט שקופים יותר, ומקרינים את הטבע שלהם החוצה) כמה הם שמחים לעזור, כי כשאתה חלק, אתה מרגיש תחושה טובה של סיפוק ואושר. הגדולים יותר יודעים להסתיר את הטבע הזה קצת יותר טוב, אך גם אצלם רצון זה חבוי, רק צריך לחשוף אותו.
אז איך חושפים?
דבר ראשון נפתרים מהחשיבה שהילדים עושים רק מה שכיף. כל אדם באשר הוא עושה מה שצריך, כי פשוט כך צריך, כאמור, האדם מטבעו רוצה להיות יעיל ומועיל לעצמו וסביבתו.
ברגע שאנחנו משנים את חשיבה הזו והופכים את הידיעה שלנו לכך שברור שהילדים רוצים לעזור גם אם זה לא כיף, הדבר ראשון שקורה הוא שאנחנו כבר לא מיואשים מלבקש מהם את העזרה שאנחנו צריכים ואנחנו מבקשים מהם עזרה בכיףJ.
וזה גם מה שמביא לכך שבקשת העזרה באה ממקום מאוד רך, בטוח, נינוח ורגוע ולא ממקום מלחמתי ומעורער. ממקום בטוח שברור שהם רוצים להיות חלק. זה מקום ששונה לגמרי ממקום שאנחנו בטוחים שהילדים לא רוצים לעזור.
זה יוצר שדר בלתי מילולי אחר, הילדים מגיבים לשדר הזה וברור שמתגייסים לעזור כי זה הטבע
בהצלחה.
אשמח לתגובות,
ענת לוברבום,
הרמוניה במשפחה ובכיתה
0508712227