הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
השבוע נפטר ראש ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, הרב שלום כהן זצ”ל. בחרתי להביא רעיון קצר אך יסודי מדבריו, הנוגע לזוגיות וחינוך הילדים, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו.
בספר שופטים (ד, ד) מתוארת דמותה של דבורה הנביאה: “וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא”. הביטוי ‘אשת לפידות’ בפשט הדברים מורה שזהו שמו של בעלה. אולם לפידות לא מוכר לנו בתנ”ך ואין לנו מידע לגביו. מה התועלת אם כן באזכור שמו? אולי לכן נדחקו חלק מהמדרשים וטענו שלפידות – שם המורה על אור – זהו ברק בן אבינועם הנלחם יחד עם דבורה.
במדרש אליהו רבה מובא: “בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה לו אשתו, בוא ועשה פתילות והולך לבית המקדש שבשילה, מה אם יהא חלקך עם אנשים כשרים ותבוא לחיי העולם הבא, והוא היה עושה פתילות עבות, כדי שיהא אורן מרובה, לפיכך נקרא שמו לפידות”. שתי נקודות חשובות עולות מהמדרש: למרות הפער העצום בין דבורה לבעלה, היא מצליחה לראות ולהכווין אותו לעשיית טוב כמתאים לו, בנוסף, בדרכו שלו וברמתו גם לפידות פועל לשם שמיים ומרבה טובה בעולם. למדנו שכאשר המטרה והכיוון זהים, פערי הרמות והיכולות פחות משפיעים בזוגיות!
במסכת מגילה (יד.) מובא הסבר שונה: “מאי אשת לפידות – שהיתה עושה פתילות למקדש”. כלומר ‘אשת’ אינו ‘אישתו של’ אלא ‘אישה ש…’, ודבורה הייתה מכינה פתילות למנורה במקדש. על דברי הגמרא הקשה הרב שלום כהן זצ”ל: הרי הנביא מתאר את דבורה כאחת הדמויות הנשגבות בעם ישראל – נביאה, שמדרגתה גבוהה ורחוקה בכלל מהשגתנו! כ”כ היא ‘שופטה את ישראל’ – בקיאה בכל הדינים וההלכות לפרטיהם ודקדוקיהם, א”כ מה שבח יש אצל אישה גדולה ומיוחדת כל כך שגם הייתה מכינה פתילות למקדש? אצל אחרות זהו וודאי מעשה חשוב שראוי לאזכור, אבל אצל אישיות עוצמתית כדבורה זה נראה כנקודה שולית?!
לעיתים אדם עסוק מאוד בדברים גדולים וחשובים. מאחר ויש צורך גדול בפעילותו, הוא עלול לתת את כל הדגש אליה, ולזנוח את חובותיו הבסיסיים כלפי אשתו וילדיו. גודל המעשה משכיח ממנו שישנם דברים ראשוניים, שהם המאפשרים חי זוגיות ומשפחה, ולא ניתן להתעלם מהם. אבא ששוכח להתעניין בילדיו, ואמא שלא טורחת להעמיד ארוחת צהריים, לא יוכלו להצטדק בתפארת עשייתם מחוץ לבית – גם אם היא חשובה ונצרכת – מכיוון שאפשר להתקדם לשלל פעילויות ועשיות רק לאחר מילוי חובות היסוד. את הנקודה הזאת מרמז הנביא, ובה הוא משבח את דבורה שהפליגה למדרגות נשגבות בעבודת ה’, ידיעת התורה והנהגת הציבור, אבל בד בבד היא עושה פתילות, מלאכות פשוטות ויסודיות השייכות לאישה עפ”י רוב. דבורה לא זונחת את מהותה ותפקידיה, אלא בונה עליהם קומה נוספת.
אז רגע לפני שאנחנו נשאבים לעבודה / קריירה / פוליטיקה / סיוע לנזקקים ועוד ועוד פעילויות חשובות ומשמעותיות, נוודא שמצאנו ביומן קודם כל זמן לחובותינו הבסיסיות כלפי הבית, הזוגיות והילדים, ורק לאחר מכן נצא להוסיף טוב ולקדם את העולם. בהצלחה!