ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
אחים יקרים ואהובים ברכת ה’ עליכם. אחד הדברים המאפיינים את היהודים זה הרצון לעזור לזולת. מאין אותו רצון נפלא לתת חדר בנו לגנים? אמרו חז”ל במדרש רבה, נשא פ”ח “ג’ מתנות נתן הקב”ה לישראל – רחמנים, בישנים, גומלי חסדים”. כלומר אותה תכונת חסד נתנה לנו כמתנה מריבון העולמים מה שאומר שאם יהודי רוצה לממש את ייעודו בעולם, עליו קודם כל לחזור לטבעיות שלו, כלומר למידת הנתינה, ומשם הוא יהיה על המסלול שיכוון אותו בדיוק רב יותר לייעודו. אחד יכול לשאול מה אתה מתכוון לומר כאשר אתה אומר לתת? מה צריך לתת? כמה צריך לתת? האם יש דברים שאסור לתת? וכן הלאה.
הנתינה עליה דברו חז”ל היא בנושא גמילות חסדים. לגמול חסד עם הזולת פרושו לתת לו בדיוק מה שהוא צריך. אותיות חסד בעברית בהיפוך אותיות הוא גם דחס. כלומר היכולת לדחוס משהו באופן שהצורה של המקבל תהיה מלאה עד אפס מקום. אל לנו לחשוב במונחים של מקום פיזי אלא יותר כאל מקום נפשי. אומנם הנטייה היא לחשוב שכסף זה משהו שכולם זקוקים לו, אך לא פחות מכסף כולנו זקוקים לחום ואהבה, חיוך מעודד, יד על הכתף והזדהות לכאבנו מבלי לתת הסברים שכליים למה עובר עלינו מה שעובר עלינו ולמה אנחנו טועים ונכשלים. לא! ממש לא! היכולת לתת הוא היכולת להכיל את המקום של הזולת. להקשיב לו מכל הלב מבלי להעיר ולשפוט אלא כפשוטו לתת את הלב, וזה אומר להנמיך את האגו הפרטי ולאפשר לזולת להזרים את המועקות שלו על ליבנו. בכוונה אמרתי “על ליבנו” ולא “לתוך ליבנו” מפני הסכנה בלהיות מזדהים מדי עם כאבם של החברים עד כדי התרוקנות נפשית מוחלטת.
אז כמה אמורים לתת? כשם שיש לכל אחד חשבון בנק עם תוכניות וחסכונות כך גם בעולם הנפשי. ככל שהאדם יותר עובד עבודה פנימית ומפתח מודעות של נתינה כך גם יש לו כלים רבים יותר לתת. אז במה מידת הנתינה שלנו תלויה? במידת המודעות העצמית ליכולותינו הגשמיות והנפשיות. כאן המקום לחזור על מה שאנחנו חוזרים שבוע אחר שבוע – אדם חזק הוא אדם עם מודעות עצמית חזקה. לכן, עלינו לשים במרכז חיינו כתכלית ממש להבין ולהשכיל את עולמינו הפנימי.
האם יש דברים שאסור לתת? כן, אסור לתת לאדם במצוקה דמיונות וחלומות שווא. אסור לתת תקוות שאין להם אחיזה במציאות. כיצד נדע, אם כן, להבדיל בין נתינה חיובית לשלילית? בפרשה נאמר: “לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או חולם החלום ההוא כי מנסה ה’ אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה’ אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם: אחרי ה’ אלוקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון” יג, ד-ה. כל נתינה שיש בה הפך רצון אלוקי מבורר, קרי מנוגד לשולחן ערוך זהו נתינה שלילית! דוגמאות לכך: קרבה מתוך דיבורי רגש בין שני המינים שלא במסגרת נישואין או למטרת נישואין – לתת מידע שאינו מועיל אלא מגביר שנאה, קנאה ותחרות – לתת מקום לדאגות פחדים ושקרים ומתוך כך להשכיח שה’ הוא האלוקים ואין עוד מלבדו ושהכול באמת לטובה…וכן על זה הדרך. השולחן ערוך הוא ספר הנחיות לחיים, והלוואי שנזכה לקיימו אחד לאחד.
אמונה בה’ היא מעל כל הסבר לוגי אך היא ממשית, היא מציאותית. ה’ הוא אחד ורק הוא באמת יכול לעזור לנו ואנחנו מכוחו פועלים ולא מנחמים את הנזקקים ב”יהיה בסדר” או “ה’ יעזור”, אלא אם מתאפשר קמים ועושים! לא מחכים שההוא וההיא וההם יעשו אלא אנחנו בעצמינו קמים ותורמים מזמנינו, מכספינו ומנפשנו. על ידי זה אנחנו ממשים את הנשמה שבקרבינו, את אותו הטוב כאמור שטמון בטבעיות בגנים שלנו ולבסוף אנחנו בעצמינו הופכים להיות אלוקיים – צדיקים!
שנזכה אחים יקרים לתת באהבה ובאמונה ראשית כל למשפחתנו הקרובה, לשכננו ולחברינו בין כל עמו ישראל ובכך נממש את ייעודנו כיהודים, אכי”ר. שבת שלום!
המורה ניסים, בית מדרש “ישמח משה באור פניך”.