הרב עומר שפס, יועץ זוגי ורב משיב במכון פוע”ה
בערב שבת קודש פרשת ואתחנן, חל ט”ו באב, עליו נאמר במשנה (תענית ד’, ח’): “אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בּוֹרֵר לְךָ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה”.
מדובר היה במעמד מיוחד של יצירת שידוכים בין בנות ישראל לבחורי ישראל. הרמב”ם ביאר לנו את אמירת הנשים, שהיפות שבהן היו אומרות “שא נא עיניך וראה…שאין אישה אלא ליופי”. ואילו הנשים שפחות נשאו חן בעיני רואיהן, אך היה להן ‘ייחוס טוב’, אמרו: “אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, שאין אישה אלא לבנים”.
כשמתחתנים, כידוע זוכים ב”עסקת חבילה”: חוץ מבן/בת הזוג, מקבלים גם חותן וחותנת, גיסים וגיסות ועוד.
‘משפחת המוצא’ של בני הזוג משפיעה על מערכת חיי הנישואין של בני הזוג, הן מצד מה שכל אחד מבני הזוג ‘מביא’ איתו לחיי הנישואין, והן מצד מערכת היחסים העכשווית שיש בין בני הזוג להוריהם.
ביחס לחלק הראשון – מה ‘מביאים’ מבית ההורים: פעמים רבות האדם אומר לעצמו: “אני – בחיים לא אעשה בבית שלי מה שההורים שלי עשו”. מאידך, ייתכן שאדם חווה יחסים טובים מאד בין הוריו והתנהלות ביתית שהוא מזדהה עימה, ואולי חושב לעצמו: “אני אבנה בית בדיוק כשל הוריי”.
מה קורה ‘בשטח’? האדם מתחתן עם בן/בת הזוג, ופתאום מגלה שהמציאות מורכבת יותר. יש דברים שנעשו בבית הוריו שמתאימים לו בביתו החדש, ויש דברים שלא מתאימים. נראה, אפוא, כי נכון לאדם לומר: “אני אקח מבית הוריי את כל מה שיכול להתאים לביתי החדש. מה שלא יתאים – לא אקח”.
ביחס לחלק השני – מערכת היחסים העכשווית בין בני הזוג להוריהם: ישנן נקודות רבות סביב נושא זה, ואתייחס הפעם בקצרה לכמה עקרונות:
א. לכבד, לכבד, לכבד – גם לאחר החתונה אנו מכבדים את הורינו/חותנינו. כבוד במחשבה, ביחס, בדיבור ובמעשה. להמשיך להתקשר ולדבר, לשתף, לבוא לבקר וכד’. אל ‘תברחו’ להורים. גם כך ‘יציאת הגוזל שלהם מהקן’ לא פשוטה להם, אפילו שהם שמחים שהתחתנתם.
ב. ברית הנישואין קודמת – יחד עם הכבוד להורים, בני הזוג בנו את ביתם וכרתו ברית. ברית זו צריכה להתבסס ולהתחזק. כעת המשאבים, סדר העדיפויות ותשומת הלב – נתונים לברית זו, גם אם הדבר בא על חשבון הזמן והיחס להורים. יש ‘לחשב מסלול מחדש’ מתוך מודעות ובחירה ולקבוע כמה זמן יוקדש לבית וכמה להורים, ולמצוא נתיב שיאפשר צמיחה זוגית יחד עם שמירה על כבוד ההורים, בצורה מאוזנת.
ג. ‘אנחנו’ – העמדה והאמירה מול ההורים היא אמירה של ‘אנחנו’. בני הזוג ילבנו ביניהם את דעותיהם והתנהלותם, יחליטו החלטות שנכונות להם, וכשמשתפים את ההורים בדבר שיש לו השלכה אליהם, לעולם אין לומר “אני רציתי ככה אבל בן הזוג רצה אחרת ולכן הוחלט כך”. יש להציג עמדה משותפת: “עמדתנו היא כך וכך / החלטנו כך וכך”.
שנזכה לנחמה, לבנייה, לצמיחה וליחסים טובים.