הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
בפרשת מסעי מונה התורה את ארבעים ושמונה המסעות בהם נסעו ישראל מצאתם ממצרים ועד כניסתם לארץ. הספר ‘פרשגן’ [מהספרים המקיפים והיסודיים שנכתבו על תרגום אונקלוס, מאת איש ירושלים הרב רפאל בנימין פוזן ז”ל] מעיר שאונקלוס תירגם את מילת ‘מסעי’ – מטלני, ותרגום זה קשה מכיוון שבאותה מילה משתמש אונקלוס לתרגם את הפועל נשא: “ונשאו את יריעות המשכן” – ויטלנון, והרי ‘מסע’ ו’נשא’ הם שורשים בעלי משמעות שונה?
התירוץ שמציע הרב פוזן הוא שכיוון שהקב”ה נטל בענני הכבוד את ישראל ממקום למקום, הרי שישנה זהות בין הנסיעה לנשיאה. המסע היה ע”י “ואשא אתכם על ענפי נשרים”, ומכאן התרגום הזהה.
ואולי אפשר להציע הסבר דרשני נוסף: התורה מציינת את מקומות החניה / יציאה של עם ישראל בדרך, אך הדגש הוא לא על נקודת המוצא והסיום אלא על עצם הדרך – “אלה מסעי”. בדומה לפתגם היווני הידוע ‘אין דרך לאושר – הדרך היא האושר!’. אונקלוס רצה לרמז שכל מסע לא רק קידם את ישראל לנקודת הסיום – ארץ ישראל, ובייחוד כאשר אנו יודעים שישנם מסעות בהם חזרו ישראל שוב לאותה נקודה, אלא שכל מסע היה בו גם מרכיב של נשיאה והגבהה, וההתמודדות עם הדרך קידמה את ישראל למדרגה רוחנית חדשה.
באופן מפתיע מסעם של עם ישראל אינו בא לקיצו עם ההגעה לארץ, ואף לא לאחר שבע שנות כיבוש הארץ. רק לאחר שבע שנים נוספות, בהם מחלקים לכל אחד את נחלתו, הכניסה לארץ הופכת לעובדה מוגמרת [ולכן רק אז מתחייבים בהפרשת תרומות ומעשרות ועוד]. נראה שלא די בהבאת העם לארצו, ואף לא בכיבוש הארץ מזרים. רק כשכל אחד מרגיש שייך ומצוי בחלק המתאים לו, הכניסה לארץ מתממשת.
כמו בקישור בין ישראל לארצו, כך בחיבור בין אדם לרעייתו, ישנם מסעות רבים. חלקם נעשים עוד קודם שזכינו להכיר את בן / בת זוגנו, וחלקם נעשים אחרי ההכרות ולעיתים אף לאחר החתונה. כל מסע שכזה טומן בחובו קושי אך במקביל גם אפשרות להתקדמות וצמיחה. כל הכרות מחדדת ומדגישה את הדברים החשובים והרצויים לנו, חושפת לנו מה באמת חשוב בעיננו ועוזרת לנו לדייק את עצמנו ואת תהליך החיפוש והבניה.
ועדיין ישנה עבודה משמעותית גם בהמשך הדרך. לא רק בכיבוש הארץ, אלא כאמור גם בחלוקה. ניתן להבין מדוע הכיבוש לקח זמן רב – ישנם מתנגדים חיצוניים שיש לגבור עליהם, אבל מה המקום לחלוקה ארוכה כ”כ? הרי החלוקה בין השבטים נעשתה בגורל, ולא נותר אלא ליצור חלוקה פנימית הוגנת? למדים מכך שאין די בהוגנות, בהפעלת חשיבה ומערכת שיקולים שכליים. יש צורך בחיבור של אדם למקומו ונחלתו, וחיבור זקוק למעבר לשכל ולדעת. יש צורך בהיכרות, לימוד המעלות, וע”י כך לחוש שייכות ו’חן המקום על יושביו’. וכך גם בזוגיות: אחרי שלב המלחמה בגורמים החיצוניים – הבדלים בין גבר לאשה, סגנונות חיים שונים וכיו”ב, יש צורך בהעמקה מתמדת של ההכרות, בלימוד והכרת המעלות, וכך להגיע לחיבור ריגשי ונשמתי אמיתי.