הרבנית רחל וינשטיין, מרצה בבית המדרש “באור פניך”
לפעמים רואים.
בדרך כלל במבט לאחור.
לפעמים גם תוך כדי…
השבוע היה לי רגע כזה.
פטפטתי עם חברה על מה קורה הילדים, מי עושה מה בשנה הבאה. ואז היא סיפרה, בכאב, על אחיין שלה. ומה שהוא עובר, ומה שאמא שלו עוברת.
כואב.
נער.
על כל המשתמע מכך.
ואיך שאמא שלו כבר התייאשה.
וזה החזיר אותי.
לרגעים של ייאוש, כמעט.
שבהם לא הצלחתי לראות.
לראות איך אותם רגעים,
יש בהם גם אור…
ובמבט לאחור –
אני יכולה להודות.
ולומר שכל רגע,
כל משבר,
הצמיח.
הפריח.
החיה והאיר.
אבל תוך כדי…
כל כך קשה לראות.
זה עניינו של חודש תמוז.
לראות.
כך כתוב בספר יצירה על חודש תמוז : “המליך אות ח’ בראיה”.
השאלה מה רואים?
המקובלים מסבירים שאם רוצם להבין את השורש של אותיות התורה צריך לראות איפה אות זו מופיעה לראשונה בתורה.
ומעניין שהאות ח’, שהיא האות של חודש תמוז,
מופיע לראשונה בשלישיה.
שלוש פעמים באותו פסוק.
“…וחושך על פני תהום, ורוח א-הים מרחפת על פני המים…”
חושך, רוח, מרחפת.
האות ח’ יש לה משמעויות רבות, היא מופיעה במילים רבות.
יש חושך, יש רוח, יש מרחפת גבוה גבוה.
כי אותה נקודה של חושך, היא גם נקודה של חיות.
חית מלשון חיות.
וחלק מן האתגר של חודש תמוז,
ברגעים שרואים רק חושך,
הוא להאמין.
הרב גינזבורג מסביר שחודשי תמוז אב ואלול הם רצף.
סדרה.
הח’ של חודש תמוז היא כלי. שבתחילתו נראה ריק.
רחם.
ריק.
הט’ של חודש אב הוא רחם הטומן בחובו סוד, חיים חדשים.
הצופצ’יק של הט’ שהוא פנימי. חבוי. כמו הריון.
שבהתחלה רק בחילות… ורואים בליטה.
קושי.
אבל יודעים. יודעים שהקושי, הבחילות, הבליטה, הם סימן לבאות.
הם סימני חיים חדשים. ברכה.
ואחרי חודש אב מגיע חודש אלול, עימו האות י’.
החיים החדשים עצמם. איזה אור,
איזה נחת.
איזו מתיקות.
והאתגר של חודש תמוז –
הוא לשהות בח’,
ולזכור שתיכף נודה.
להאמין שנצחק,
ונשמח.
על כל בליטה, כל קושי,
כל כאב.
אך תוך כדי זה לפעמים כל כך קשה…
לראות.
וכך גם בחינוך.
הילדים, ואנחנו,
עוברים כל כך הרבה.
רגעים של אור,
ושל חושך.
ולעיתים אפשר לראות איך האור והחושך משחקים בערבוביא…
איך גם נקודות הקושי הן אור גדול.
מצמיחות כל כך.
אבל אל דאגה!
האתגר החדש כבר בדרך…
אבל אחרי שרואים את האור – קל יותר להאמין.
קל יותר לראות בליטה ולהבין שיש פה פוטנציאל.
חיים חדשים.
אור בתוך החושך.
שנזכה לראות את האור,
גם ברגעים של חושך…
ונאמין.