ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
מורי ורבותי ברשותכם נעשה סריקה קצרה על הפרשה הקודמת על מנת שנוכל להיכנס לפרשה הנוכחית ברגל ימין. בלק מלך מואב שכר את בלעם על מנת שיקלל את עם ישראל. קללה שאמורה הייתה להסתיר את אור ה’ מאותו עם אלוקי שיצא ממצרים בניסים גמורים ואותו עם שעכשיו מאיים על אומתו של בלק.
בלעם המכשף מנסה לקלל אך ה’ הופך את קללותיו לברכות מה שמעיד על הקשר החזק בין עם ישראל לה’. בסוף הפרשה מייעץ בלעם לבלק להכשיל את עם ישראל על ידי בנות מדין. בלק קיבל את העצה ושלחן. הן פיתו חלק מעם ישראל לזנות עמהן ושכנעום להשתחוות לבעל פעור שהוא סוג של עבודה זרה מהמוזרות ביותר. אך קורה אסון נוסף. ראש שבט שמעון, זמרי בן סלוא בא על כזבי בת צור, הבת של אחד מנשיאי מדיין לעין כל ומיד פורצת מגפה בעם. פנחס דוקר ברומח את שניהם ובעקבות כך נעצרת המגפה. פנחס מקבל שכר מה’ על מעשה הקנאות שעשה, שהביא לעצירת המגפה: “הנני נֹתן לו את בריתי שלום”. ה’ גם מצווה את משה רבנו ואת עם ישראל להילחם במדין ולנקום על הרעה שגרמו.
מפורש במדרש תהלים על הפסוק “וחרפה לא נשא על קרובו” (תהלים טו, ג) אמרו “זהו פנחס שהיה משבטו של לוי, וזמרי היה משבטו של שמעון (והרי שנים אלו היה ידידים צמודים, כמפורש ברש”י לבראשית מט, ה). וכיון שעשה זמרי אותו מעשה, מיד הרגו, כדי שלא יהיה חרפה על ישראל”. ישנה שאלה שיכולה להציק לכל בר דעת. למה פנחס לא דן לכף זכות את זמרי ודיבר על ליבו באופן אוהב וסולח כך שיחזור בו ובכך אולי היה גורם ללימוד גדול בדרך של חזרה בתשובה? מהמעשה של פנחס אנחנו רוצים לצאת עם יסוד גדול בעבודת ה’.
מסביר מורי ורבי הרב החלבן, בכל איש ישראל יש פנימיות וחיצוניות. בפנימיות כולו קודש והחיצוניות תלויה במעשיו. אם יעשה מעשים טובים, יגלה בחייו את קדושת נשמתו ויתקדשו גופו וכל כוחותיו בקדושת הנשמה. ואם חלילה להפך, הרי שאומנם נשמתו תישאר בטהרתה, אך גופו וחייו יהיו שקועים בזוהמת החטא, ויהיה רחוק מה’ יתברך ומאור נשמתו.
תפקידו של האדם הוא לקדש את הגוף ואת כלל החיים בקדושת הנשמה. ממילא אם האדם יאמר, מה אכפת לנו מהמעשים והגוף, הלא הנשמה קדושה ודי בזה, נענה לו שדבריו מעוותים ומסלפים את כל מהות החיים של ישראל, שנועדה להאיר את הפנימיות בחיצוניות, את הנשמה בגוף, ולא לברוח מהגוף ולתרץ את שפלותו בטענה שמספיק שהנשמה קדושה.
כידוע, מבחינת ההלכה, יש אנשים שנקראים רשעים (ראה לדוגמה ש”ע יורה דעה קסח יג). כך, כל מי שחלילה עובר במזיד על חטא, אפילו חטא קל מדרבנן, מוגדר מבחינה הלכתית “רשע” ו”עבריין” (ראה יבמות כ א). “מן דעבר אדרבנן שרי למקרי ליה עבריינא” (שבת מ א). והנה, מצד הפנימיות, גם אדם רשע וחוטא, נשמתו טהורה וקדושה, והוא בן של הקב”ה.
אך הדיינים אינם קובעים את היחס אל הרשע לפי נשמתו, אלא לפי מעשיו! הבחינה הזאת נקראת דין וכאמור היא נצרכת על מנת לסדר את המציאות באופן שרצון ה’ יתגלה באופן מוחשי.
ואיך בכל זאת אנשי הרחמים שמדגישים ומדברים על הפנימיות נכנסים למשוואה?
התשובה היא שלולי אנשי הרחמים, עלולים לחשוב שמי שחטא, ניתק עצמו חלילה לגמרי מה’ יתברך ואין לו תקנה ח”ו. מצד האמת אי אפשר כלל לגשת לתקן את החיצוניות המקולקלת ללא חיבור עמוק ואמיתי עם הפנימיות הטהורה.
למה באמת אנחנו מתעוררים כנגד מעשים רעים וחטאים של עם ישראל? מפני שזה לא מתאים להם! כשפרה או חמור מתנהגים בצורה לא חינוכית ולא מתחשבים בזולת אנו לא כועסים עליהם ולא מענישים אותם, כי בסך הכל הם חמור ופרה. אכן כשגוש עפר מצוי באשפה אין זה נורא כלל, כי הוא רק גוש עפר. אבל, כשאבן טובה מכתרו של המלך מתגוללת באשפה, זה נורא. דווקא בגלל זה הלב נפצע כאשר איש ישראל חוטא לאלוקיו ומכאיב מאוד לנשמתו הטהורה.
נמצאנו למדים שמצד האמת מידת החסד היא האור הגדול שממלא את הלב אהבה והערכה לכל איש ישראל, ומידת הגבורה היא הכלי שבאמצעותו אנו באים לתקן את המעשים וההתנהגות.
והכלל הוא, שהחסד והגבורה צריכים להיות מאוחדים תמיד יחדיו. חסד לבדו הוא מצב שבו מסתכלים רק על הפנימיות וזונחים את החיצוניות, דבר שעלול לגרום קלקלה. לעומת זאת, גבורה לבדה היא קנאות שבאה מתוך כעס ושנאה, שמרחיקה בין הלבבות וגורמת להסתכל על הרשעים כאילו היו חלילה גויים, ואין להם חלק באלוקי ישראל.
פנחס משלב חסד וגבורה שקינא קנאה טהורה וצרופה לקדושתם של ישראל. עדות לכך היא האמירה של ה’ בכבודו ובעצמו: “הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. על איזה שלום מדובר? על השלום שפנחס עשה בין שתי המידות גבורה וחסד.
שנזכה גם אנחנו אחים יקרים לפעול במציאות מתוך ראיה עמוקה, שקולה והחלטית לקדש את שם ה’ בעולם. לא הסתכלות חיצונית על המעשים השליליים ידריכו את חיינו, אלא הסתכלות כוללת שרואה את מכלול האפשרויות לתיקון אמיתי בחסד, ברחמים ובנחישות.
בשורות טובות ישועות ונחמות. שבת שלום!
ניסים מבית מדרש “ישמח משה באור פניך”.