איך משרישים אהבה אין סופית בין הילדים בבית?

ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים

איך משרישים אהבה אין סופית בין הילדים בבית?

ומוקיעים כל איבה קנאה ותחרות בין האחים.

כשאנחנו מסתכלים סביבנו אנחנו רואים שהילדים שלנו כל הזמן מתחרים, רבים ולא מפרגנים בלשון המעטה, לעיתים גם נראה לנו שיש לילדים שלנו קשר יותר טוב עם החברים שלהם מאשר האחים שלהם.

איך דבר כזה יכול להיות? לפי ההיגיון הבריא קשר דם הוא הקשר החזק ביותר שקיים.

ממה נובעת קנאת האחים שאנחנו כ”כ מנסים להוקיע? 

כל הזמן אומרים לנו ומלמדים אותנו שהילדים שלנו זקוקים לזמן איכות עם ההורים וכל ילד בנפרד. וככל שיהיה לנו יותר  זמן איכות לכל ילד זה יעצים אותו ויעשה לו טוב. 

אנחנו ההורים מוכנים תמיד לפנות זמן עבור ‘זמן איכות’ עם אחד הילדים. אנחנו מאוד מתאמצים על זה, כי הרבה פעמים יש מספר ילדים וכל ילד צריך את הזמן איכות שלו. לכן זה הרבה פעמים גם על חשבון דברים חשובים אחרים.

בואו נבחן את זה רגע, מה הם המסרים הבלתי מילויים שחבויים מאחרי מה שנקרא “זמן איכות” לכל ילד בנפרד. 

דבר ראשון חשוב מאוד להבין שיש לנו רק כוונות טובות. אנחנו רוצים שלילדים שלנו תהיה תחושה טובה, שאנחנו אוהבים אותם ומשקיעים בהם. 

אך אם תשימו לב, הרבה פעמים הרצון בזמן איכות מלווה בהרבה תחושות של רצון לפצות על משהו ורגשות אשמה על כל מיני דברים כמו: שאין לי זמן כי אני עובדת הרבה מידי, כי הוא לומד קשה מידי, כי בדיוק נולד אח חדש, כי עברנו דירה ושינינו סביבה, כי צעקתי יותר מידי, אני אומרת יותר מידי לא ועוד הרבה קולות וסיבות שרצים לנו בראש.

ברגע שהקולות והתחושות האלו מציפים אותנו ומתוכם אנחנו פועלים, המסר הבלתי מילולי שעובר הוא: קרה עכשיו משהו שבגינו אני צריכה לפצות אותך עליו.

הילד קולט את המסר ומבין שמגיע לו עכשיו פיצוי, הרבה פעמים הוא גם ידרוש אותו מאיתנו.

ומתייחס בהתאם לאירוע בגללו אנחנו מעוניינים לפצות כמו לידת אח או מעבר דירה.

המסר הבעייתי השני שאנחנו מעבירים, בלי לשים לב חס וחלילה, זה שעדיף להם לגדול כאינדיבידואל ושאחים זה רק גורם מפריע בחיים. וזה גם מה שמביא אותם להתייחס כך לאחים.

המסר הבעייתי השלישי הוא שהילד במרכז, אני עכשיו מתעלמת מכל מה שיש לי לעשות ומתרכזת רק בילד. תרבות הילד במרכז עשתה לנו הרבה מאוד בעיות, היא מקור כל הדינמיקות הקשות בין הורים וילדים  

אז מה עושים? איך מגשרים על כל זה ומאחדים בן האחים:

דבר ראשון מוותרים על הדבר הזה שנקרא זמן איכות לילד בודד ומתייחסים אליהם כקבוצה.

כשאנחנו מתייחסים אליהם כקבוצה ולא כאינדיבידואלים, המסר הבלתי מילולי שלנו משתנה ואנחנו מרווחים כמה דברים:

 דבר ראשון הם מבינים שהם קבוצה וכך גם מתנהגים אחד לשני, כחלק מקבוצה שלא ניתנת להפרדה, הם פתאום רואים אחד את השני, חושבים אחד על השני, דואגים אחד לשני. פתאום יש הרבה פירגון בניהם, וכבר אין קנאה ותחרות.

דבר שני פתאום מתפנה לנו הרבה מאוד זמן, אנחנו לא צריכים לתכנן זמן איכות עם כל ילד בנפרד ואפשר לעשות הרבה מאוד דברים כיפים כולם יחד

דבר שלישי הם מבינים שהם לא חיים כאינדיבידואל אלא חלק ממשהו גדול יותר שנקרא משפחה

ניתן לראות עיקרון דומה ביהדות:

ביהדות לפרט יש תפקיד חשוב בלהיות חלק מכלל, ככל שהאדם מרגיש ופועל עבור כלל ישראל, כך הוא  קרוב יותר לרצון ה’:

…”וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו ככה תגדל שמחתו וככה יזכה יותר להארת האור האלוהי” (היסוד הכללי, אורות הקודש).

כשעם ישראל מאוחד, יש לו הרבה כוח והוא בלתי מנוצח כיוון שזוכה להארה מהאור האלוקי, כך גם בתא המשפחתי, ככל שהמסר לילדים יהיה שהם חלק ממשהו גדול, חלק ממשפחה, הגרעין המשפחתי יהיה חזק ומאוחד יותר.

 

שלכם

ענת לוברבום 0508712227

אשמח לתגובות😊