ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
מה הסוד לזכות באמונה אמיתית, כזאת שתאפשר לי לחיות חיים רעננים בלא פחדים מאף גורם. נאמר בפרשתנו על משה רבינו: “והאיש משה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה” [במדבר יב, ג]. מאחר והתורה היא אמת וכל דבריה נאמרו מפי עליון אז מתבקש שננסה להתחקות אחר דרכו של משה ר’ ע”ה בדרכו המופתית כמנהיג דגול של עם קדוש מבלי לאבד לרגע את ענוותנותו.
אומר הרבי מסלונים: “ויש לבאר העניין שהרי משה רבינו בוודאי ידע רום מדרגותיו…והאיך היה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, והרי שום ילוד אשה לא השיג מדרגות כאלו?”.
באופן טבעי מישהו שהולך לו ומצליח בחיים, טיפת ישות יכולה לחלחל לנפשו. סוף סוף אנחנו בני אדם! וגם משה רבינו היה ילוד אשה ולא מלאך אלוקים! כאן בדיוק הפלא, למרות שמשה ר’ זכה לכל כך הרבה מדרגות רוחניות, הוא נשאר בענוותנותו.
עונה הרבי מסלונים: “ויש לומר על דרך משל לחבית מלאה מים, שכל עוד היא יש ומציאות כשלעצמה ערכה גדול מאוד, אבל אם ישפכו את מי החבית לים הגדול הרי הם כאין ואפס ולא יחשבו כלל, ואפילו אלף חביות לא תוכר מציאותם בהיותן בתוך הים. בעת היות המים נפרדים, מהווים הם מציאות וישות עצמית, אך כאשר דבוקים הם למים שאין להם סוף הרי כל מציאותם בטלה כאין ואפס, וכמה הרבה מים שיהיו בחבית זו מה ערך להם לעומת הים הגדול. וכל שכן וקל וחומר באין ערוך כאשר יהודי דבוק בהש”י, שהוא מתבטל בתכלית ואינו תופס כלל מקום נגד מציאותו ית’.”
מלמד אותנו האדמו”ר שמעלתו של משה ר’ ע”ה הוא בזה שזכה להיות מרואי פני המלך מבלי להרגיש שהגיע לו המעמד זה. מוסיף האדמו”ר: “והוא כמו שמי שזכה להיות מרואי פני המלך, הרי כאשר נכנס בהיכלו כולו אומר כבוד ורואה המלך ואיך כל השרים רועדים וזוחלים מאימתו, הריהו מרגיש איך שהכל אינו כלום לעומת המלך והריהו מתבטל כאין וכאפס. אך אלו שמעולם לא ראו את המלך והדר כבוד מלכותו, להם אין כל מושג בגדלות המלך ואינם בטלים.” השאלה זועקת מבין השורות! יש כל כך הרבה שלא רואים את המלך והדר כבוד מלכותו! הרי ה’ נסתר מעיננו.
אז כיצד נוכל אי פעם להתחבר אל מידת הענווה בשלימות מבלי שבאפשרותנו כאמור לראות את המלך?
עונה הרב תשובה נפלאה: “יש להבין הקשר המיוחד בין משה לשבת…והעניין בזה דהשבת קודש עניינה התבטלות בחינת אין. וכמרומז במאמר הכתוב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך יום השביעי שבת לה’ אלקיך. ששת ימים מרומז לכל ענייני מצוות מעשיות, אבל מצוות שבת אין בה שום עשייה וכל העבודה היא רק לה’ אלוקיך, לבטל עצמו לגמרי לה’ אלוקיך, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (ח”ב רה), שבת הוא נשמה שאין בה שום תפיסה חומרית. וכמאחז”ל (מכילתא יתרו) שבשבת צריך להיות כאילו כל מלאכתך עשויה”.
משה רבינו זוכה לאותה ענווה בזכות שבת קודש! עלינו להבין היטב ששבת היא מקור כל הברכות כולן לא רק כשיר אלא כעובדה מוגמרת. אותה עובדה יכולה להתבטא מתוך שמירת שבת כהלכתה. הקשר בין השבת למשה רבינו מתבטא בתפילת שחרית של שבת שם אנו אומרים “ישמח משה במתנת חלקו”, ובזוהר החדש (יתרו לב) “ויום השבת זהו משה רבינו”.
יוצא אם כן, שמדרגת האמונה בה’ תלויה ביחס ישיר לאופן שבו אנו תופסים ומעריכים את יום השבת.
ככל שהשבת הופכת להיות מרכז חיינו בהבנה שבה כל הברכה, והביטוי לזה זה העונג והכבוד הנכון שאנחנו רוחשים כלפיה, כך ביחס ישיר תגבר בנו האמונה בה’.
שנזכה לכל הישועות וכל הברכות אמן כן יהי רצון!
שבת שלום!
ניסים אשכנזי