הרב חיים אירם, הרב של הישוב אלעזר
אנחנו לא אוהבים להיות מופתעים. אנחנו מעדיפים לבוא מוכנים אל המוכר והצפוי. לכן אנחנו נלחצים מבחינות, גם אם למדנו היטב. חז”ל נחלצו לעזרתנו, וגילו לנו את השאלות בטופס המבחן שאחרי מאה ועשרים’אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? … ‘(בבלי שבת לא) . הדיוק בנוסח השאלה, יעזרנו לענות נכון: לא נישאל אם למדנו תורה, ואפילו לא כמה למדנו, אלא האם קבענו לעצמנו זמן ללימוד. לא הכמות היא בהכרח מה שנדרש, אלא הקביעות.
לקביעות, אפילו מועטת, יש יתרון על פני הריבוי הכמותי המזדמן. הקביעות מביעה את היחס של החשיבות שאנו נותנים לנושא. איננו מאפשרים לעצמנו ‘לעבור לסדר היום’ בלי שלמדנו תורה, בזה אנחנו מכריזים על ההכרה בחשיבותה לחיינו.
חז”ל מסגלים לנו הרגלים שיעזרו לנו לקביעות זמן לתורה. במקום לומר לאדם- ‘קרא קריאת שמע בערבית לפני האוכל’ הם מפרטים את האופן שבו חובה זו תעניק לנו יתרונות קבועים נוספים: ‘חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל וחוטפתו שינה … אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך’ (בבלי ברכות ד) אדם שקורא ושונה- הוא אדם שונה!
הקביעות מתוך הכרת ערכה של תורה, יוצרת תשוקה להתרוממות, להתעלות , לצימאון חיובי של מים מאוצרו של הקב”ה, לדברים שהם מעל ומעבר ליומיומי והשוטף, ל’השקעה’ בנשמה ולא לשקיעה בשממה.
כל פרט שלומדים היום, בזמן שהקדשנו במיוחד בשבילו, מחבר אותנו לכל התורה כולה ולמקור התורה כולה- אור ה’ , ומחיה אותנו כטל המשקה את העולם:
‘כָּל דָּבָר מִן הַתּוֹרָה, בֵּין בַּהַגָּדָה בֵּין בַּהֲלָכָה, תּוֹבֵעַ הוּא אֶת תַּפְקִידוֹ לְהַרְווֹתוֹ בְּטַל שֶׁל תְּחִיָּה עֶלְיוֹן, מֵאוֹצַר הַהַרְגָּשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַמַּדָּעִים הַיּוֹתֵר רוֹמְמִים, הַמְפַכִּים מִתּוֹךְ הַכְּלָלִיּוּת הָאַדִּירָה, שֶׁזֶּה הַפְּרָט הַנִּלְמָד נוֹבֵעַ מִמֶּנָּה. זאת הִיא תְּכוּנַת הַצִּמָּאוֹן שֶׁל הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, הַמִּתְגַּבֶּרֶת בָּהֶם תָּמִיד…’ (אורות התורה למרן הראי”ה, ג ו)