הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”
בין פסח לשבועות אנו נוהגים ללמוד את מסכת אבות. המסכת נפתחת בתיאור אופן השתלשלות התורה לישראל: “משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה”. הרבי מילוובאוויטש מעלה רעיון לפיו סדר השתלשלות התורה מרמז גם על התנאים לקנייתה. נשתדל להשתמש ברעיון זה לגבי פן נוסף של התורה: חז”ל מתארים במקומות רבים את היחס בין התורה לישראל כיחס בין חתן לכלה. מה ניתן ללמוד ממוסרי התורה לזוגיות?
התנאי הראשון לזוגיות טובה הוא ‘משה‘. התכונה שהתורה מאפיינת בה את משה היא “והאיש משה עניו מאוד”. כאשר אני מלא מעצמי, לא נותר מקום לזולתי, וממילא לא שייך לדבר על זוגיות. רק כאשר אני חש שאני חסר ממילא יש לי מה לקבל ולהתקדם, ורק בסיוע של בן/בת הזוג שלי אני שלם, זהו המתכון לזוגיות משמעותית. תכונה זו חשובה שתתקיים קודם כל אצלי בידיעה ובהרגשה, אבל גם חשוב שמי שאיתי ידע שכך אני חש וחושב!
ממשה אנו עוברים ל‘יהושע’. תכונתו של יהושע היא “נער לא ימיש מתוך האוהל” – ההתמדה. קשר אמיתי זקוק לנתינה מתמדת. לא ניתן לבסס קשר על ‘הבלחות’ והופעות מזדמנות בבית. היציבות, הקביעות, מילוי החובות וצרכי הבית והמשפחה – פיזיים ורגשיים באופן קבוע ומוסדר, הזמנים המשותפים והידיעה שיש מישהו תמיד איתי היא מה שמעניק כוח לקשר.
יהושע מעביר את התורה ל’זקנים‘. חז”ל דורשים זקן – זה קנה חכמה. חכמה לא נבנית מאליה או מישיבה רגל על רגל. ע”מ לזכות בחכמה צריך לעמול ולהתייגע. גם לגבי קשר מלמדת המשנה ‘וקנה לך חבר’. חברות היא דבר שיש צורך לקנות, לשלם עליו. התשלום הוא בזמן, פניות, הקשבה, נתינה והתמסרות. רק מי שבא להשקיע ולתת בקשר, יקבל קשר משמעותי ומתגמל.
ה’נביאים‘ מסמלים את כוח ההשפעה העליונה. מעבר ולפני כל עצה והשתדלות, יש צורך בסייעתא דשמיא. כל קשר ראוי לו שילווה בתפילה לגדילה, צמיחה והצלחה. ב”ה!
המקבלים האחרונים שמוזכרים הם ‘אנשי כנסת הגדולה’ ולהם שני פנים: ראשית, אין כאן אדם מסוים אלא דיון משותף. בזוגיות אני לא מחליט לבדי ועל דעת עצמי. אני פתוח לשמוע אחרים, לא רק כי אולי הם צודקים אלא כי כל אחד מביא סגנון שונה, מנהג חדש, זווית מעניינת, והללו לא מאיימים עלי אלא מעשירים אותי. נישואין בין גבר לאישה בהכרח מפגישים עם שתי צורות חיים שונות וכיוונים שונים, ובד”כ כל אחד מגיע גם ממשפחה / קהילה / הרגלים שונים, שההכרות איתם מפרה ומקדמת. בנוסף, אנשי כנסת הגדולה התייחדו בתקנות שלהם. תקנה שונה ממצווה בכך שאיננה ניצחית אלא מיוחדת לאדם / זמן / מקום ספציפיים. לכל אדם הנתיב שלו בתורה: ‘אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ’, ולכל זוג יש את הנתיב המיוחד שלו. העובדה שהשכנים בחרו לפעול כך או אחרת, איננה אומרת דבר לגבינו, וגם אם הזוגיות שלהם מוצלחת ב”ה, אין זה מתכון וודאי אלינו. כל זוג צריך לגלות יחד מהו הנתיב המאיים לו, ולצעוד בו מעלה מעלה. בהצלחה!