הדסה כהן- מנחת הורים וצוותים חינוכיים
כאשר אני קונה בקבוק שמן, האם אני יודעת בוודאות שהוא אכן מכיל שמן? בדיוק השמן שרציתי לקנות? אני מסתמכת על התווית. התווית מפרטת את תכולת הבקבוק ואני עושה שימוש בתכולת הבקבוק בהתאם לתווית ומתוך אמונה שלמה שיש תיאום מדויק בין התיאור המודפס לבין תכולת הבקבוק.
אנחנו נוטים להדביק תוויות לאנשים שסביבנו כל הזמן. לעיתים במתכוון, מתוך כוונה טובה ולעיתים במקריות וללא חשיבה והתכוונות. גם עם הילדים שלנו, מבלי להתכוון כלל אנו עשויים להכניס ילד למשחק תפקידים. הילד מקבל תווית מסוימת ובהדרגה מתחיל לשחק את התפקיד שהודבק לו. בדרך כלל נוח לנו לסדר את הילדים במשבצות שונות ואז להתייחס אליהם בהתאם:
- העורך דין של המשפחה, שתמיד יש לו תשובה לכל דבר.
- הליצן שלנו. צוחק ומצחיק.
- זה הבן הצדיק. מתנהג למופת ותמיד עוזר כשצריך.
לעיתים התווית נדבקת בתמימות. ילד אומר לאחיו: “תביא לי את המכונית”. האח עונה: “אל תגיד לי מה לעשות, אתה שתלטן”. בהזדמנות אחרת, במהלך משחק, אמו תגיד לו: “למה אתה משתלט?”. מורה יגיד משהו לגבי שתלטנות. בשלב מסוים הילד מזדהה עם התפקיד הזה ומתחיל להתנהג בשתלטנות מתוך הזדהות עם התפקיד שהודבק לו.
באחד הסדנאות שהעברתי ערכנו “ניסוי” באמצעות משחק תפקידים. שלושה משתתפים שיחקו ילד (כל אחד בתורו), שמעוניין להרכיב פאזל עם הוריו. ההורים קיבלו הנחיות, ללא ידיעת “הילדים/השחקנים” לחשוב על הילדים כ”נודניק” “קשה הבנה” “מסוגל ואהוב”. בסוף שלושת הסצנות, ה”ילד” נשאל: “מה לדעתך ההורים חושבים עליך?” מתשובות ה”שחקנים” גילנו, שהילד קולט מה אנחנו חושבים עליו דרך שפת הגוף שלנו, טון הדיבור, המבט וקונוטציות המילים שלנו.
לגיטימי וטבעי לא להרגיש תמיד פנויים לבלות או לשחק עם הילדים שלנו. כאשר זה המצב, חשוב לומר באופן ברור :”כרגע לא מתאים לי” “אבא ואמא רוצים להיות לבד עכשיו, בעוד חצי שעה נהיה פנויים להיות אתך”. כמובן שהתגובות מותאמות לגיל הילד, אבל בהסבר ישיר, תוך הכוונה לגבי הזמן שבו נתפנה אליו, הילד לא יקבל הרגשה שהוא נודניק ולא יאמץ התנהגות כזו.
אז אם הילד כבר נמצא בתפקיד, כבר הודבקה לו תווית, בואו נשחרר את הילד מהתפקיד ונרחיב לו את האפשרויות שמהן יוכל לבחור את ההתנהגות שלו.
איך נעשה זאת?
- נחפש הזדמנויות להראות לילד תמונה חדשה שלו/שלה
- נעמיד את הילד במצבים שבהם יוכל לראות את עצמו באור שונה
- נניח לילד לשמוע אתכם אומרים “במקרה” דבר חיובי עליו
- נשמש דוגמה להתנהגות שהיינו רוצים לראות
- כאשר ילד מתנהג על פי התכונה שהודבקה לו, נדבר איתו על הרגשות שלנו ועל הציפיות שלנו.
כל עוד אנחנו מתמקדים בתכונה או התנהגות אחת של הילד, הוא יקלוט את זה, יחשוב כך על עצמו ויתנהג בהתאם. יש לזכור שילד לא אחראי, הוא לפעמים כן אחראי. קשה לראות את החיובי כאשר נמאס לנו מהשלילי ואז הילד ננעל בתפקיד. קיימת נטייה לחשוב, שאם נראה לילד במה הוא לא טוב, הוא ישתפר. ההיפך הוא הנכון. הילד יוכל להשתפר רק אם אנחנו כבר רואים אותו באור החיובי ומתייחסים אליו כאילו הוא מסוגל ומתכוון להתנהג לפי ההתנהגות הרצויה.
חשוב לזכור שבגרות אמיתית ומידות טובות הן הפירות של תהליכי התבגרות מתמשכים שמתהווים ומתפתחים במשך שנים. תפקידנו כהורים, להיות מסוגלים לראות את הילד כאילו הוא כבר שם.