שרית אסולין, מנחת סדנאות ומאמנת אישית בשילוב קלפים השלכתיים
“מה זה? אפשר לראות?” שאלה מיד כשנכנסה וכבר ערכת הקלפים החדשה שנחה על שולחני הייתה בידה מעבירה קלף אחרי קלף.
“מעניינים הקלפים האלו” היא אומרת בחיוך “אם היית מראה לי אותם ככה סתם הייתי אומרת לך שאני לא מתחברת. סתם צבעים וקשקושים. אבל תראי את זה”
היא שולפת קלף גועש בגוונים של כתום וכחול ושחור מעורבלים אחד בתוך השני “ככה בדיוק אני מרגישה משלשום!””מה זה ככה?” אני שואלת
“מן מערבולת כזאת של רגשות שגועשות ובוחשות, מתערבבות ומבלבלות אותי ובעיקר מעצבנות אותי”
ופתאום המערבולת הזאת בכתום, כחול, שחור נשפכת החוצה לחלל החדר והיא מספרת על חתונה של חברה טובה שלה לפני יומיים ועל בעלה שאיחר בגלל שהיה חייב להביא קודם משהו לאמא שלו, על והבייביסיטר שהגיעה לפניו ואיך שבסוף היא הלכה לחתונה לבד ופספסה את חופה… ובכלל, כל החתונה, שכל כך חיכתה לה, הייתה מבואסת כי כולם שאלו אותה איפה בעלה וזה רק הזכיר לה שהוא לא כאן איתה. והכי מבאס זה שבעלה (שהבין שהוא מאחר והיא נסעה לבד) בכלל נשאר אצל אמא שלו ועשה טובה שבא לאסוף אותה בסוף החתונה…
וואו, אחרי השתף הזה שלה, הרגשתי שאני צריכה לשחרר ולקחת אוויר.
כמה רגשות בתוך מערבולת אחת. מצאנו שם אשמה וכעס והחמצה וקינאה וביקורת אבל רגש הכי חזק, שחזר שוב ושוב היה אכזבה.
כן, היא מאוכזבת ולא רק בגלל חתונה של החברה.
היא מאוכזבת ממנו באופן כללי. זה פוגש אותה בעוד כל מיני מקומות.
הם נשואים כבר שש שנים אבל משהו בו השתנה, במיוחד מאז שנולדה הבכורה.
“היו לי ציפיות וחלומות על איך שיראה הבית שלי ושולחן השבת שלנו, על ערבים זוגיים חמימים וטיולים עם הילדים ועוד ועוד… והמציאות היא אחרת. הרבה יותר אפרורית, שוחקת ומאכזבת.” כך היא אומרת בקול חנוק מדמעות.
“אבל האכזבה הגדולה ביותר היא בעיקר ממנו. כמה אהב לטייל לפני החתונה ועכשיו – כלום. איזה דברי תורה היו לי ליד שולחן השבת בשנה הראשונה שלהם ועכשיו – הוא נרדם אחרי הדגים. רק אצל אמא שלו הוא נשאר לשחנ”ש עם האחיות שלו עד מאוחר ומשאיר אותה מאחור”.
—-
לכל אחד מאיתנו יש תמונה או יותר נכון סרט (באורך מלא) על איך החיים שלנו אמורים להיות, איך בן הזוג שלנו צריך להתנהג ולדבר ואפילו לחשוב. הוא צריך תמיד להיות נחמד אלי, לקלוט מתי אני בדאון ולעודד אותי, להבין אותי ולהכיל את כל המורכבויות שלי. הוא צריך לקלוט מתי אני עייפה ולהושיט עזרה או יותר נכון הוא צריך לקלוט, בחושיו הדקים, רגע לפני שאני עייפה ואז לעזור…
זה נכון גם לגבי הבית שאווירה בו צריכה להיות תמיד נינוחה ונעימה.
וכמובן גם על הילדים שלנו יש לנו סרט על איך הם אמורים להיות וכן, גם על עצמנו ולא פחות.
צפיות וחלומות שכולנו מבנים שהם לא יותר מפנטזיה נפלאה…
מן הולוגרמה כזאת שחיה ונושמת לצידנו או יותר נכון לצד בן הזוג שלנו ואנחנו כל הזמן משוות בין האיש פיזי שחי ונושם לידנו לבין ההולוגרמה שלו שחיה ובועטת בדמיונינו. אלא שהדמיון ביניהם לעיתים קרובות קלוש ביותר והוא רק גורם לנו לתסכול ולאכזבה. כי מה לעשות, אף אחד לא רואה את התמונה שיש לי בראש וגם אם היה רואה זה לא אומר שהוא היה צריך לשנות את עצמו לפי ההולוגרמה שלי.
אז מה עושים?
קודם כל חשוב להבין שזו הולוגרמה.
הציפיות שלנו מבן הזוג שלנו קשורות למצג שווא שלנו שלא מחייב אותו במאומה, כמו שהולוגרמה שלו עלי לא מחייבת אותי.
דבר שני, לבדוק איפה מונח הרצון האמיתי שלי, זה ששורשיו נטועים בערכים שחשובים לי, מה אני עושה כדי לממש את הרצון הזה?
מה אני יכולה לעשות כדי שהערכים האלו, שחשובים לי, יתממשו בחיים שלי?
אם חשוב לי זמן איכות עם האיש שלי לבדוק מה אני עושה כדי שזה יקרה? כמה אני משקיעה ומתעקשת על זה, קודם כל עם עצמי.
לא לחפש איפה ובמה בן הזוג שלי צריך להשתנות בגלל הרצונות שלי.
הרצון שלי צריך להיות מכוון כלפיו וכלפי הבניין המשותף שלנו.
—-
זה מה שעשינו בהמשך הפגישה, קודם כל הפרדנו בין ההולוגרמה למציאות, ראינו מה מתוך כל הציפיות שלה ממנו קשור לרצון האמתי שלה ולכן חשוב לה שהוא ידע זאת.
למשל, היה חשוב לה מאוד להכניס יותר רומנטיקה בחיים. היא הבינה שיש מצב שהוא לא יודע שזה חשוב לה ויש צורך לידע אותו על כך.
בררנו מה הערכים החשובים לה בבית, בזוגיות, במשפחתיות, וראינו איך היא יכולה להנכיח את הערכים אלו יותר בחיי היום יום בבית ובזוגיות.
זה לא מספיק להגיד שההקשבה היא ערך שחשוב לי ולצפות שהוא יהיה זה שיקשיב לי אבל אני לא קשובה אליו כלל.
לפני שיצאה ביקשתי ממנה שתבחר שוב קלף מערכת הקלפים הקסומה “לצבוע את החיים” הפעם היא בחרה הקלף בגוונים של סגול וצהוב שמשתלבים יחד במעיין ספירלה.
“משהו בי נרגע ונהיה לי סדר. אני מבינה שאני צריכה לכוון את כל הרגשות והמחשבות שלי פנימה להתבוננות עם עצמי. יחד עם זאת, זו תנועה דו כיוונית מצד אחד פנימה ומצד שני החוצה, לדעת תווך לו את מה שאני מרגישה, את החלומות שלי ואת הציפיות שלי והערכים החשובים לי. מרגישה שלמדתי היום סוג של ריקוד זוגי חדש”
