שמירת שבת, כיבוד הורים, חינוך, ומה שביניהם

וכבר הסביר רש”י שיראת אב ואם נסמכה לשמירת שבת כדי להורות שאם אביו מצווה עליו לחלל את השבת, אינו נשמע לו – כלומר מורא שמיים קודמת למורא אביו ואימו.

ואולי אפשר לדייק ולומר שמורא אביו ואימו נובעים ממורא שמים.

הקשר בין כיבוד אב ואם ומורא שמיים, ולשמירת השבת, אינו קשר טכני בלבד.

השפת אמת מביא את דברי הזהר שה’ יתברך הוא אביהם של ישראל. וחלק ממצוות מורא אב ואם – שלא ישב במקומו.

כי הקב”ה מקומו של עולם, ומלוא כל הארץ כבודו, ואל ישב במקומו.

הקשר בין הורים לילדים, בשני הכיוונים, קשור קשר הדוק לקשר עם הקב”ה.

דע מאין באת,

ולאן אתה הולך.

הורים וילדים זו שרשרת אינסופית של מאין ולאן.

וכן הקשר עם הקב”ה-

קשור להבנה הזו.

של דע מאין באת ולאן אתה הולך.

ובפועל הקשר בין הורים לילדים –

הוא קשר שבו מציאות ה’ בסיפור היא מה שנקרא a game changer. משנה משחק – משנה הכל.

לפני כמה שנים, שיתפתי קבוצה שעבדתי אותה בתרגיל למצבי חירום הוריים.

במצבים של בלגן וחוסר כוח…

התרגיל היה מאד פשוט.

לעצום עיניים ולדמיין שהכל – בבלגן, הילדים הבוכים וכו’, רחוקים. ז”א לדמיין שאני רואה אותם- אבל ממרחק.

התרגיל התקבל בברכה, גם לי הוא עזר בימים קשים.

אבל כאשר שוחחתי עם חברתי מורתי איריס זינגר היא הציעה משהו אחר.

היא הציעה שבימים קשים אעצום עיניים ואראה שהקב”ה יושב איתי בצרתי.

בבלגן.

בצעקות.

כשהילדים בוכים לזכור שאני במקרה שם. ובעצם הם קוראים לה’.

מה שהיה תרגיל הפך לעבודה.

היזכרות.

באמת.

כי הקב”ה באמת נמצא.

והילדים הבוכים –

אליו

וכן, גם אלי. אבל בעיקר אליו.

כי הוא שותף.

ביצירת הוולד,

ובכל רגע ורגע.

של גידולו.

ויצירתו.

ומכאוביו.

ומכאובי.

היזכרות זו,

אמונה זו,

מחוללת פלאים.

שנזכה.