ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
זוכרים את המשחק הנפלא הזה שבו היינו מפעילים גם כושר תנועתי וגם תודעתי. רגע אחד של חוסר תשומת לב והופ אתה מוצא את עצמך מחוץ למשחק. אז מה מטרת המשחק בעצם? המטרה היא להבין היטב שיש יבשה ושיש ים. ים זה לא יבשה וכן להיפך.
האדמו”ר הזקן “בתורה אור” ד”ה ‘אז ישיר’ מבאר את ההבדלים בין ים ליבשה בצורה נפלאה.
- לכל דבר במציאות יש רובד גלוי ורובד נסתר. יש כאלה שאוהבים לומר שהם מגיעים לתפקיד חשוב, מה שלא רואים מכאן רואים משם. אז זהו שלא. הכאן והשם שניהם כאן רק שלמציאות העכשווית, לכאן, יש שני רבדים. הרובד הנסתר והרובד הגלוי.
היבשה רומזת על העולם החיצוני הגלוי, ואילו הים רומז על העולמות הפנימיים הנסתרים.
ביבשה הכל גלוי, כל החיים מעל הקרקע נראים ואין מה להסתיר. לעומת זאת, בים הכל נסתר. לספן על אונייה ביום רגוע, הכל נראה שקט מעל המים, הכל שטוח ואחיד בלי שום הבדל בין דבר לדבר. כל זה בחיצוניות. במבט פנימה מגלים ש”זה הים גדול ורחב ידיים שם רמש ואין מספר” כמו שאומר דוד המלך. ישנו עולם תוסס, חי ומלא תנועה מתחת למים – רק שהוא לא נראה.
- אבחנה נוספת שמביא האדמו”ר, היא התודעה של מי שחי במים מול התודעה של מי שחי ביבשה. מי שחי במים יודע באמת שהוא לא יכול לחיות בלי הסביבה שלו. הוא יודע שכל הקיום – החיים שלו מגיעים מהים. אין לו פשוט אפשרות לחשוב אחרת, זאת הרגשה קיומית בכל רגע ורגע. כמה דקות מחוץ למים והדג ימצא את עצמו מטוגן על מחבת בשמן עמוק. לעומת זאת מי שחי ביבשה יכול לחשוב שהוא חי מעצמו. העובדה שהוא חי מהיבשה כלומר חי מהמים, לחם, בשר ופירות, וגם חי כמובן מהאטמוספריה לא ניכרת אלא סמויה.
אז מהאבחנה הזאת יוצא דבר מעניין! דווקא בים הנסתר – גלוי מאוד העובדה שהבריות לא חיות מעצמן אלא מקבלות ממקור חיים גדול יותר. לעומת זאת דווקא ביבשה הגלויה עובדה זאת נעלמת וכל יצור חושב שהוא חי מעצמו. על זה אפשר לומר: “עולם הפוך ראיתי”. תכל’ס זה אומר שדווקא בעולם הגלוי יכול מאוד להסתתר אמיתות חיים משמעותיות מאוד, שהן יחסית לעולם הנסתר, גלויות ופשוטות יותר.
אנחנו בפתחו של שביעי של פסח – שבוע אחרי יציאת מצרים, קורה אירוע מדהים בהיסטוריה היהודית: “וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם”. המבדיל בין הנגלה והנסתר- המפריד בין הפנימיות והחיצוניות נקרע! למעשה קריעת ים סוף למדה את ישראל להסתכל על המציאות בעיניים עמוקות והכי חשוב בעיניים אמוניות. פתאום הם הצליחו לראות מי ומה עומד מאחורי כל תופעות הטבע. למה קורה מה שקורה, ואיך הכל באמת לטובה. האירוע הזה אפשר לעם ישראל להציץ אל האורות שניפגש איתם בע”ה בעתיד.
במובן מסוים עם ישראל בקריעת ים סוף נפגש לא רק עם האמת שה’ הוא מנהיג העולם, אלא עם ישראל נפגש גם עם המסוגלות שלו. במילים אחרות, במקום שהנסתר הפך להיות נגלה, עם ישראל, כעם נבחר, ראה את הייחודיות והכישרונות שלו. אך מתי באמת עם ישראל מצליח להאמין במאת האחוזים בה’ ובמשה עבדו ושר את שירת הים כמעין תרועת ניצחון? רק כאשר: “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם”. מה זה ה”וירא” הזה? זאת הראיה החרדתית של הרובד הגלוי שהשתחררה סוף סוף מעול מצרים לעולמי עד.
לסיכום רק כאשר מצליחים להפוך את הים ליבשה, קרי הופכים את הרובד הנסתר לגלוי, כמו בקריעת ים סוף ורואים את החרדה מוטלת ללא חיות, כלומר מבינים שהחרדה היא פרשנות שנובעת מתוך חולשה פנימית, מתגלים אוצרות הנפש.
יהי רצון שנזכה להאמין ולגלות את האוצרות הפנימיים שלנו, וה’ יגלה לנו יותר ויותר כמה אהובים וטובים אנחנו בעיניו.
אמן כן יהי רצון.
חג שמח!!
ניסים אשכנזי, “בית מדרש באור פניך”.