איך נשבח?

הדסה כהן- מנחת הורים וצוותים חינוכיים

לכאורה שאלה מיותרת, איך נשבח? פשוט נשבח.

אז דמיינו רגע מצב שבו אתם מארחים לארוחת שבת. אחד האורחים אומר: ” וואו, האוכל כל כך טעים, את בשלנית מעולה!”. או דוגמא נוספת, את מתלבשת ומתאפרת יפה לאירוע ומקבלת מחמאה: “את נראית מדהים!”. כאשר מקבלים סוג כזה של מחמאה, לעיתים אנחנו חושבים לעצמנו האם המחמיא באמת התכוון למה שאמר? האם אני באמת נראית מדהים? האם באמת טעים לו מה שבישלתי? כשאנחנו מחמיאים, או משבחים ילד על התנהגות, תוצר, או על מעשה שעשה, אנחנו רוצים להיות משוכנעים שהוא יאמין למחמאה שהוא קיבל. אנחנו רוצים שהשבח יגרום לו לאמץ את ההתנהגות הרצויה, שיעודד אותו להמשיך ליצור ולהשתפר.

יש כוח עצום למילים שאנחנו אומרים. ילד שקם בבוקר, התלבש והתיישב לארוחת הבוקר בלי נעליים, יכול לשמוע: “למה לא נעלת נעליים? אתה מתכוון ללכת לבית הספר יחף היום?” או לחלופין: “איזה יופי, אתה לבוש. נשאר לך רק לנעול נעליים”. המסר דומה: צריך לנעול נעליים, אבל המסר בעצם שונה כל כך. במקרה הראשון אין הערכה כלפי הילד ובמקרה השני יש ראיית הטוב והעצמת ההתנהגות הרצויה. מיותר לומר שהילד במקרה הראשון, כנראה סופג ביקורת דומה במקרים שונים בהם לא ביצע משימות בצורה מושלמת. סביר להניח שילד כזה יחשוש להתנדב לביצוע משימות מלכתחילה ובמקרה של מעידה או כישלון, ישפוט את עצמו לחומרה, בניגוד לילד השני, שלמד מהבית לא להיות ביקורתי כלפי עצמו, אלא לבחור לראות ולהעצים את הטוב.

איך זה קשור לשבח?

העולם מסביבנו דואג כל הזמן להראות לנו איפה טעינו, מה עשינו לא נכון, איפה כדאי להשתפר. העולם מסביבנו משקיע פחות זמן להראות את הטוב, להאיר את מה שעשינו נכון ולדייק את המקום בו השתפרנו. לגבי הילדים שלנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להשאיר את המחמאות בידי העולם מסביבנו. אנחנו ניקח על עצמנו לשבח ולהעצים את הילד, אבל נקפיד לעשות זאת בדרך שבה באמת יאמין לשבח שאנחנו נותנים וירצה לאמץ את ההתנהגות/הדרך הנכונה.

מהי הדרך הנכונה?

1. לתאר מה אנחנו רואים –

• אני רואה שסידרת כמעט את כל החדר, נשאר רק להרים את הקוביות, ולא – סידרת מדהים/ למה הקוביות על הרצפה..
• ציירת ציור מאוד צבעוני, בחרת צבעים שמתאימים לאביב, השמש צהובה ומאירה, ולא – איזה ציור מדהים/ למה ציירת רק בחלק מהדף..
• אני רואה שקיבלת 70 במבחן. ענית נכון על רוב השאלות, בוא נראה אילו שאלות היו קשות עבורך, ולא – יופי, קיבלת 70, מדהים/למה קיבלת רק 70? לא למדת?

2. לתאר את ההרגשה שזה עושה לנו –

• משמח אותי לראות שאתה משתדל לסדר את החדר. מרגש אותי שאתה משתתף בהכנות לשבת/לחג.
• הציור שציירת מאוד צבעוני, הוא משמח אותי. הצבעים שבחרת גורמים לי שמחה בלב.
• אני מעריך את זה שאתה לומד מטעויות ומשתדל להשתפר זה נותן לי הרבה גאווה.

כאשר ילד מראה לנו ציור שצייר, דבר שבנה, משימה שביצע, מבחן או עבודה, אנחנו לא צריכים לפרש את ה”יצירה” או את התוצאה, אלא לתאר מה אנחנו רואים ואיזו הרגשה יש לנו מה”יצירה”, או התוצאה. בעקבות תיאור כזה, הילד מכיר ביכולות שלו, מעניק לעצמו את השבח ומקבל מוטיבציה.

חשוב עוד יותר, הדרך הזו קריטית כאשר הילד נכשל. אם נצליח לראות נקודות הצלחה, כאשר הילד לכאורה נכשל, הוא יוכל למצוא את האומץ לקחת על עצמו את המשימה המאתגרת הבאה, למרות כישלונו במשימה הראשונה. תמיד ניתן למצוא את התשובה הנכונה שכתב במבחן הקשה. תמיד ניתן למצוא את המקום שבו התגבר על הקושי.

עכשיו לפני הפסח, כאשר יש צורך גדול לגייס את הילדים לעזרתנו, נקפיד לראות את הטוב, נעצים ונגדיל את המוטיבציה.

פסח כשר שמח ורגוע לכולנו!