ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים
שבוע שעבר חגגנו את חג הפורים. חג שמתכוננים לקראתו בהתרגשות ושמחה גדולה. למשך יום אחד כולם הופכים למשהו שהם בד”כ לא.
בסוף החג כל התחפושות חזרו לבוידעם ואנחנו המשכנו בשגרת חיינו.
האם שגרת חיינו גם מלווה בתחפושות?
הילדים שלנו מתחפשים במשך כל ימות השנה. כל ילד בוחר לעצמו תדמית מסוימת לפיה הוא מתנהג. הוא אוחז בתדמית הזו חזק חזק ודבק בה כדי שנאמין לה, שהוא כזה מרצה, כזה עקשן, כזה סרבן, כזה מוצלח, כזה לא מוצלח, כזה שלומיאל.
בלא מודע, הילד מאמץ לעצמו את כל ההתנהגויות שיצדיקו את התדמית שבחר לעצמו לטוב ולרע ומשכנע אותנו בכל מאודו שהוא כזה…
התחפושת שהוא מאמץ לעצמו נראית לנו כל כך אמיתית ומשכנעת שאנחנו ממש קונים אותה ומאמינים לה. וכתגובה אנחנו מתייחסים אליו ככזה (כפי שמתנהג). התחפושת כ”כ משכנעת שגם הילד במודע אומר על עצמו שהוא כזה. כך נוצרות להן כל מיני דינמיקות מסובכות וקשות בין הורים וילדים, בהן הילדים מראים לנו דפוס התנהגות וההורים מגיבים לאותה התנהגות ומתייחסים לילד כפי שהוא מכתיב
אם הילד מראה שאינו אחראי, מתייחסים אליו כלא אחראי
אם הילד רחפן מתייחסים אליו כרחפן וכו’
ככל שאנחנו מתייחסים אליו כפי הוא מציג לנו, ככה אנחנו עוזרים לו לקבע את אופי ההתנהגות שבחר להבליט, כיוון שהילד מצליח לשכנע אותנו ואת עצמו בתחפושת.
הרבה פעמים התחפושת מתישה גם את הילדים עצמם כי הם עובדים כ”כ קשה שנאמין להם שהם באמת כאלה, כפי שהם מנסים למכור נו.
האם הילד שלנו באמת כזה? כמו שאנחנו תופסים אותו? כמו שהוא בד”כ מוכר לנו?
פעם שאלו את הרבי מלובביץ : “מה לומדים ממנהג תחפושות בפורים”?
ענה הרבי: “בפורים אתה רואה מולך אנשים (גם ילדים) בתחפושות שונות: זה מחופש לליצן, זה למפלצת, זה לחיה, זה למשהו לא ברור, אבל לא יעלה על דעתך לכעוס או לרגוז, הרי זו רק תחפושת.
גם בחיים אנחנו פוגשים הרבה אנשים (גם ילדים) מחופשים: זה לקמצן, זה לגס רוח, זה לחצוף… אולם אין זו הדמות האמיתית של האנשים זו רק תחפושת עמוק בתוך הלב כל אלה יהודים חמים מלאי טוהר ויופי אין צורך לכעוס ורגוז.
צריך פשוט לגשת אליהם בעדינות, להסיר את התחפושת ולחשוף את הנשמה הטהורה שבפנימיותם. זו המשמעות האמיתית של אהבת ישראל”
הרבי מלובביץ דיבר אל אנשים אך זה נכון לכל יהודי באשר הוא, גם לגבי הילדים שלנו.
אז איך מסירים את התחפושת מהילדים? מה עושים כדי להרחיק אותם מההתנהגות הלא רצויה?
כמו שאמר הרבי מלובביץ: אם הייתם יודעים שזאת תחפושת הייתם כועסים?
אז מה עושים?
מכניסים למודעות שמה שאני רואה על פני השטח זאת רק תחפושת שנראת לי מפחידה
אבל מתחת למעטפת מצויה נשמתו של יהודי שרק רוצה להטיב עם העולם.
אם אני יודעת שזו תחפושת, אין בי את הכעס שמתעורר בי כשאני באמת קונה את התחפושת.
ככל שנשכיל יותר ויותר לא לקנות את התחפושות שהילדים שלנו מתאמצים למכור לנו, הנפש הזכה שהרבי מלובביץ מדבר עליה תתגלה לעיננו יותר ויותר. הילד יזנח את התחפושת וההתנהגות שאימץ לעצמו, ויחשוף את הכוחות הגדולים שטמונים בתוכו ויוכיח לעצמו ולנו שהוא לא באמת כזה כמו שהוא הצטייר בעייננו.
כמו שאמר הרבי מלובביץ לחדור את התחפושת ולהסתכל לשורש הנשמה.
אז, איך עושים את זה?
שימו לב שכעס והעונשים שמתעוררים כתוצאה מהתנהגות של הילד, שלנו רק מלבים את העניין ומוסיפים הרבה אש. אם הכעס והעונשים היו עוזרים, לא היו לנו בעיות כי הם היו עוזרים לנו כבר בפעם הראשונה שהשתמשנו בהם.
אז מה צריך לעשות?
לאמץ תנועה שהפוכה מהכעס והעונשים, כלומר לחדור את התחפושת הנראית לעין, ולראות דרכה את מה שהיא מסתירה, לפנות לילד הטוב שבילד שלנו ולהתייחס אליו. ככל שנזיז את התחפושת הצידה ונתייחס לילד הטוב שבילד שלנו, ככה לתחפושת כבר לא יהיה מקום. וכל הטוב שבתוך הילד שלנו יפרוץ החוצה.
אשמח לתגובות
ענת לוברבום 0508712227