ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
אנחנו רגילים לראות את פורים כ”יום השיא” של כל חודש אדר, חודש שמרבין בו שמחה. זהו יום שיש בו מעין “היתר” לאהוב את הזולת באופן מוחצן. כל היום כולו עובר ברצף של חיבוקים וחיוכים. רצף המילים “אני אוהב אותך” נשמע למרחקים ולכתחילה! חברים שותים יין, נפתחים הלבבות והקשרים מתהדקים. ביום הזה יש רצון לתת, רצון לאהוב, רצון לשתף ובכלל רצון להתחבר ממקום שמקבל את הזולת כמו שהוא בצורה טבעית. מה הוא השורש של אותה אהבה, אחווה ורעות ללא מעצורים שמתבטאים בכלל הקהילות היהודיות בכל העולם כולו? אומנם, ידוע שאלכוהול פותח את הלב, אבל יש משהו בפורים שאינו דומה לשאר הימים. למרות שהיין הוא אותו יין, והחברים הם אותם חברים ולצערינו גם העניים הם אותם עניים אבל משהו בלב “מדגדג” אחרת. העיניים הטובות נחשפות, הלב הנדיב מאיר – ולשמה! והרגשות פנימיות מקבלות ביטוי מילולי בקלות.
בשורות הבאות אנסה לברר זאת אתכם מהמקורות, חברים יקרים, את המהלך הפנימי של יום מופלא זה. כולי תקוה שנכנס גם השנה לפורים בשמחה ואהבה גדולה זה לזה. נשחרר את הכבלים של השכל הקר והמחניק. זה שאומר לנו: “עזוב אותך, אל תראה מוזר, אל תשיר, אל תרקוד, אל תביע רגשות, זה לא מתאים למבוגר להתנהג כך..” וכהנה וכהנה תרוצים שכליים שעלולים לגרום לנו לגמור את היום הקדוש הזה בצפייה חיצונית בלבד מבלי להשתתף בה באופן פעיל עם כל הלב.
אחת המצוות המרכזיות של פורים הוא קריאת המגילה. במגילה כידוע מופיעות הדמויות הקדושות -מרדכי ואסתר מול דמויות הרשע – המן, ושתי והמלך אחשוורוש. בפשט נראה שסיפור המגילה הוא סיפור על עם שעמד בפני כליה וברגע אחד חווה מהפכה ובמקום להישמד הוא עצמו היכה באויביו. אומנם צריך לפני הכל ללמוד דברים על פי הפשט אבל אל לנו לעצור רק שם אלא מחובתנו ללמוד את העומק של סיפור המגילה ומתוך כך להבין על מה אנחנו כל כך שמחים. חשוב לציין שמפאת הזמן לא נוכל להיכנס לכל פרטי המגילה אלא לרעיון העיקרי בלבד. הלימוד מבוסס על דברי הרב ראובן ששון שליט”א.
משוש ליבנו ואור חיינו הוא ה’ יתברך. בו אנו חושקים ואל קרבתו אנו מייחלים. אבל הקב”ה בעצמו הוא נעלה ומרומם מכל השגה ותפיסה. לפיכך כשברא ה’ את העולם, הוא התאים את עצמו לפי יכולת העולמות, במחשבות הנתפסות בשכל אנושי, בהנחיות מעשיות של קיום מצוות, ובשפה המתייחסת לכל מושגי החיים שלנו. חכמים בגמרא דורשים שלמעשה כל מי שאוחז בתורה הריהו אוחז בו ממש. יוצא שקדושת התורה הוא ביטוי לקדושת ה’ באופן שכל מי שאוחז בתורה, הריהו אוחז באברי המלך ומלבושיו, וכל מי שאוחז בהם כמי שאוחז את המלך בכבודו ובעצמו. באופן מעשי, כל יהודי שלומד כל מילה בתורה הרי שנשמתו מאוחדת באור התורה – בה’ יתברך ממש! כאן המקום ללמוד על קדושה נוספת והיא של לומדי התורה – קדושת ישראל.
לקדושת ישראל מספר שמות נרדפים והם: כנסת ישראל, שכינה ונשמת ישראל. ראשית עלינו להבין שעם ישראל איננו אוסף של יחידים. עם ישראל הוא מהות אחת ויש לו נשמה אחת. כנסת ישראל, השכינה, היא הנשמה הזו, אשר ניצוץ ממנה מאיר בכל אחד ואחד מישראל. נשמת ישראל היא יצירה שאינה תלויה בקדושת התורה. אך חייבים להבין שלולי התורה, הקדושה הישראלית לא הייתה מתגלית מכיוון שלא היינו יודעים כיצד לחיות את חיינו באופן שה’ רוצה. מבחינה חיצונית כידוע לגוי ויהודי אין הבדלים מהותיים, לכולנו אותם איברים. אך מבחינה פנימית נשמת ישראל מבטא את האור האלוקי כאן בעולם הזה על ידי בניו אהוביו! אם יהודי לא מקיים תורה ומצוות עדיין קדושת ישראל שבו אינה פוקעת. אך בגלל שהוא ניצוץ מהנשמה הכללית שכל עניינה להתגלות כאן בעולם הזה, אותה נשמה מתייסרת ומחכה לגאולתה.
לסיכום, ראינו שתי קדושות עצמיות אך קשורות זו בזו שעל ידם ה’ מתגלה בעולם והן: קדושת התורה וקדושת ישראל. עם ההקדמה הזאת, זה הזמן להיכנס לעניין המגילה.
חכמים אומרים שהמן הוא מזרע עמלק. בפרשת תצווה ראינו שעמלק אינו מכיר בקדושת ישראל אלא רק בקדושת התורה. כאשר המן ראה את ישראל עוזבים את התורה, ומצד מעשיהם הם נראים כמו יתר אומות העולם הרי שמבחינתו הוא הסיק מסקנה שה’ עזב אותנו וזה הזמן לפגוע בנו.
מה המן לא ידע? הוא לא ידע שבכל מצב, אף הירוד ביותר של עם ישראל, בוערת ומאירה בקרבם קדושה פנימית ועליונה. קדושת השכינה מסתתרת ונמצאת עם עם ישראל בכל מצב אף בתוך טומאתם! גם אם יהודי יתרחק רבות מקיום התורה ומצוות ויפול מטה מטה עד שייראה כאילו הוא מנותק לגמרי ממנו יתברך חלילה – לא ידח ממנו נידח! הנשמה הבוערת לא תניח למצב מעוות זה להיות נצחי. החידוש הוא! שהנשמה עצמה תשיב את האדם בתשובה שלימה! מה עושה המן? מייאש אותנו ואומר, תראו איך אתם נראים?! ה’ לא אוהב ולא רוצה אתכם. ככה מתנהג יהודי? ה’ מואס בכם ולכן אין לכם שום סיכוי להיות קרובים אליו אי פעם. במקום להיות משהו שלעולם לא תוכלו להיות, לפחות תהינו מהחיים תחיו את החיים איך שאתם רוצים – תאוות, תענוגות וכל מה שבה ליד! במילים אחרות תפקידו של המן, לייאש אותנו בקשר שלנו מול ריבונו של עולם! ובכך לא להאמין שאפשר אי פעם לחזור בתשובה.
לעומתו מרדכי הצדיק, אינו כורע ואינו משתחווה להמן. הוא אינו נכנע לטענות הארס העמלקיות המסתכלות על החיצוניות, על המעשים הטמאים של ישראל, שבאות לייאש את ישראל מאביהם שבשמים. מרדכי מכיר את האש שבוער בכל לב יהודי. למרדכי היהודי יש עיניים טובות שרואות כמה כל יהודי הוא בן של מלך וכמה שהמלך אוהב את הבן שלו בכל מצב ובכל תנאי! חכמים מלמדים שאהבה אמיתית היא אהבה ללא תנאים! רואים בחוש כיצד הורים שילדיהם אינם הולכים בדרכם ממשיכים לאהוב אותם ולספק להם כל צרכם. כשם שכך עם בני אדם, קל וחומר עם ריבונו של עולם. מה עשה מרדכי? כנס את כל היהודים! תחת התרדמה ומנעמי החומריות – בא מרדכי ודיבר לעומק תהומות הנפש של ישראל, אל נקודת הלב הפנימית שלא תכבה לעולם. וברוך הוא ברוך שמו, התעוררו ישראל בתשובה מאהבה עמוקה לה’ וקבלו את התורה מחדש.
לאור הדברים מה קורה בפורים שכל כך משמח אותנו?
בפורים קורה דבר גדול!! בפורים חוזרים אלינו האורות של האמונה בעצמינו – בקדושת ישראל שבנו! הידיעה שאהבת ה’ אינה תלויה בדבר מתנוצצת בקרבינו! אנחנו שותים יין מתוך ציווי, ובכך אנחנו פותחים את ליבנו מלמטה, וה’ הטוב ממלא את ליבנו באור של אהבה ושמחה מלמעלה. בפורים אנחנו מקבלים את קדושתו של מרדכי לראות מעבר לחיצוניות! בפורים אנחנו לא שופטים זה את זה על פי איך אנחנו נראים או מתנהגים אלא אנחנו אוהבים זה את זה בלי תנאים אלא רק בגלל שאנחנו יהודים!
ולמעשה הכוח של פורים צריך ללוות אותנו כל השנה שהרי עמלק מזדנב אחרינו בכל הזדמנות. העצבות והייאוש הם כליו, ואנחנו לעומתו צריכים להתחזק באמונה שה’ איתנו בכל מצב, הוא אוהב ומאמין בנו שיבוא הרגע שנתפוס את עצמנו בידיים, כל אחד בעיתו ובזמנו ועל פי כוחו. הוא מאמין בנו שנרצה להתקרב אליו במעשים ממש על ידי עוד קצת לימוד תורה, עוד קצת תפילה בכוונה ותוספת לו במעט במעשים טובים. כתוצאה מכך נחשוף בעזרת ה’ את הנשמה הגדולה שגנוזה בנו במציאות, אמן כן יהי רצון.
מאחל לכם אחים יקרים פורים שמח במיוחד!
באהבה,
ניסים, מבית מדרש “ישמח משה באור פניך”.