“חזק חזק ונתחזק”

הרב אהוד שרגא, יועץ זוגי רב קהילת אוהל אבות בפסגת זאב ומרצה ב”באור פניך”

בשבוע שעבר זכינו לקרא את פרשת פקודי ולסיים את חומש שמות, והשבת אי”ה נתחיל לעסוק בחומש ויקרא. “חזק חזק ונתחזק” היא הקריאה המלווה בחלק מקהילות ישראל את סיום החומש, ובדגש דווקא על הסיום ולא על הפתיחה של חומש חדש. לכאורה מתבקשת יותר אמירת החיזוק עם העיסוק בחומש הנוסף ולא עם סיום קודמו? נראה שכל עוד אדם עוסק בלימוד והתקדמות, הוא מסוגל להתמודד ולהצליח. דווקא המעבר והשינוי, הפגישה עם סגנון ותוכן חדשים, עצם המעבר הוא הקשה והמצריך עידוד. הדבר נכון גם בחיינו היום יומיים. פעמים רבות עצם המעבר וההתנהלות מאדם עצמאי ופרטי לזוגיות משתפת, זוג שהופך להורים ומשפחה, שינוי מסגרת לימודית, עבודה ומגורים, מצריכים ברכת חיזוק. פעמים רבות עצם הידיעה שאין כאן רק התקדמות משמחת אלא גם שינוי המצריך כוחות והתייחסות, עוזרת ומסייעת להמשך תקין.

חומש ויקרא נפתח בקריאה: “ויקרא אל משה”, ורש”י מביא את דברי חז”ל ששלוש עשרה פעמים מצויינת בתורה פניה משותפת מאת הקב”ה אל משה ואהרון, וכנגדן שלוש עשרה פעמים בהם ישנה הדגשה על פניה פרטית למשה, ללמד שגם כאשר אהרון מוזכר עם משה, בעצם הפניה הייתה אל משה לבדו, והוא העביר את המסר לאהרון.

ישנו א”כ מצב תמוה: התורה בונה תחושה בה מתקיים שיוויון בין משה ואהרון, ומיד אח”כ משנה זאת? נראה שהתורה מלמדת אותנו עיקרון חשוב. בהנהגה, כמו בכל מסגרת קיימת, ישנה שאיפה לשיתוף פעולה ועבודה בה כולם פועלים כאחד. אולם לעיתים ישנו צורך בהכרעה בין השקפות שונות ולכן יש צורך במנהיג ומכריע. התורה מציגה את משה מצד אחד כשווה בין שווים, ומאידך כראשון בין שווים. לכן הפניה הגלויה היא אליו ואל אהרון יחד, אבל הקריאה מציינת את משה כייחודי.

העולם הגשמי נברא כשיקוף לעולם הרוחני. לעולם יש מנהיג אחד – בורא עולם. ע”מ לסייע לנו לתפוס ולהפנים זאת, הרי שמחד כל בני האדם שווים, כי כולם מתחת לבורא ויצירי כפיו, אבל עם ישראל מתייחד בין כל האומות, הכהנים בתוך ישראל, המלך באומה והאב במשפחה. יש מקום לכל ילד, וההורים פועלים יחד, אך ישנה ידיעה שיש ראש ברור למשפחה. כך ישנה תפישה שיש מוביל אחד בכל מסגרת, מהקטנה עד לגדולה, וכך המציאות האלוקית ניתנת להפנמה.