עוצמת הפרטים הקטנים

הרב עומר שפס, יועץ זוגי ורב משיב במכון פוע”ה

אנו נמצאים בעיצומן של פרשיות הקמת המשכן. במסגרת בניית המשכן נקבעים ‘כללי-עבודה’ ברורים, כגון שבניית המשכן אינה דוחה שבת. אלא שלא די בזה – התורה מצווה באופן מפורט מאד כיצד לחבר ולבנות את כלל החלקים המרכיבים את המשכן, באופן מדוייק.

נשאלת השאלה, מדוע הקפידה התורה על עניינים אלו, כגון שצריכים להיות דווקא חמישים לולאות, קרסים וכו’? מדוע לא השאיר זאת הקב”ה בידי החכמים ובעלי המקצוע, לחשוב איך לייצב את המשכן בצורה הטובה ביותר?

הנצי”ב מוולז’ין (העמק דבר פרשת תרומה) משיב על שאלה זו: “והעניין, דכל פרטי המשכן מכוונים נגד כל פרטי עולם שברא היוצר יתברך…וציווה ה’ שיעשו תואר כל העולם בבניין המשכן וכליו”. המשכן אינו סתם מקום גשמי-טכני, שהרי הוא מקום השראת השכינה, אם כן גם פרטי בנייתו הם יחודיים, וגנוז בכך סוד –  המשכן בנוי כעין מבנה העולם. כשמדובר על לולאות, קרסים וכו’, יש כאן משהו מהותי, רוחני, ולא סתם משהו טכני של העמדה יציבה. לכן אי אפשר שיחסרו שום פרטים, כיוון שהדבר יהווה פגם בפן הרוחני של הבניין, גם אם באופן טכני הוא יעמוד על תילו ביציבות גשמית.

גם בניין הבית והשראת השכינה שבין איש לאשתו זוקקים ‘כללי עבודה’ מסויימים (כגון כללי בסיס של תקשורת תקינה), אך אי אפשר להסתפק רק בכך. יש צורך בעניינים פרטניים שיהיו  תקינים, ואז הבית יתקיים וייבנה במלוא משמעותו ועוצמתו.

אל לנו לזלזל בפרטים. מתנה קטנה או כל מחווה שהיא, לומר מילה טובה או להשאיר פתק נחמד – הם דברים ‘קטנים’, אך הם יכולים להשפיע באופן משמעותי. כל פרט ופרט בונה ומופיע את השראת השכינה שבין איש לאשתו.

עלינו להתרגל לתודעה זו: לשבת על כוס קפה ביחד, בקצרה – אינה פעולה פרטנית קטנה וחסרת משמעות. היא מזינה דבר גדול – את ה’נשמה’ של הבית, את הביחד הכל כך משמעותי וכל כך מקודש.

בע”ה נבנה את ביתנו אבן על גבי אבן, אבנים גדולות ואבנים קטנות, בהתמדה ובשמחה.