ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
אחת המתנות של השבת היא קבלת הנשמה היתרה. הנשמה היתירה היא מעין סיוע משמים להצליח להכיל את האור של יום שבת.
הרב מרדכי אליהו זצ”ל מביא את בעל הטורים על הפסוק בפרק ל”ה, א’. שהנשמה היתירה שאדם מקבל בשבת יוצרת רושם על פניו של האדם, המתבטא במאור פנים מיוחד. התוספות במסכת בבא קמא ל”ז. בד”ה “הרי הוא מועד” מוסיפים שאפילו בעלי החיים מרגישים בכך. כיצד? השור למשל הופך לאלים יותר מפני שהקדושה שמאירה על האדם בשבת מבהילה אותו. אני מרגיש שיש באמרה הזאת משהו מחייב שהרי אם בעלי חיים מרגישים את אותה קדושה, באופן חייתי כמובן, אז קל וחומר שאני אמור לחוש זאת. ועוד, אם התחושה היא כזאת שכיחה אז למה לא כולם מרגישים את קדושת השבת וממילא רוצים לשמור שבת כהלכתה? ולבסוף לגבי שומרי השבת, למה יש כאלה שהשבת נהפכה עבורם למשהו שגרתי, בלא חיות ובלא לב. לאדמו”ר מסלונים – “נתיבות שלום”, יש תשובה מאוד עמוקה אותה ארצה לחלוק אתכם.
האדמו”ר שואל למה נצרך לסמוך את ציווי “ויקהל משה את כל עדת בני ישראל..” לציווי שמירת השבת. אותה סמיכות לא נמצאת בעניינים אחרים בתורה. עונה האדמו”ר על פי מה שכתב רש”י, שמשה רע”ה מקהיל את ע”י למחרת יום הכיפורים כשירד מן ההר, והיינו לאחר שנתפייס הקב”ה עם ישראל ביום הכיפורים על חטא העגל. מכוח מה התפייס? בכוח מצוות השבת! כמו שאומרים חכמים, שבת קי”ח עמוד ב’ “כל השומר שבת כהלכתה אפילו עבד ע”ז כדור אנוש מוחלין לו”, שבכוח השבת יש תיקון אפילו לעובד ע”ז כדור אנוש, שכוח השבת מטהר יהודי בכל המצבים!
כמה עוצמתי לדעת שעצם שמירת השבת מכפרת! ואם נשאל כיצד היא מכפרת?! היא מכפרת עוד בעצם המחשבה שאני רוצה לשמור שבת! עם זעקת הלב שקורה סביבי משהו אמיתי ועמוק גם אם קשה לי להסביר אותו. אותה הרגשה מכפרת מפני שהיא מואסת כבר הרבה זמן בסופי שבוע שטחיים, מלאים ביופי חיצוני אך ריקים מכל תוכן. אותה הרגשה מכפרת כי היא רוצה שתפרוש מתחרויות חברתיות נסתרות שנקבעות על פי אזורי הבילוי, מסעדות, מלונות וכיוצ”ב. עם הזמן אתה מתחיל להקשיב לקול הזה. עם ההקשבה אתה גם מקבל החלטות להשתנות, ובעקביות אתה מתחיל לפתח חוש עמוק שישיבה בחיק המשפחה איש עם אשתו או עם חברים בליווי דברי תורה על החיים זה הדבר שהכי רצית לעשות בחיים. העבר מתכפר מתוך המתיקות של שיתוף סיפורים מדיבורים על טוב, חסד ורחמים. והעתיד נראה טוב מתמיד בזכות הוספת יחס של אהבה וחן לילדים המתוקים שלנו.
נחזור לשאלה ההתחלתית, אם תחושת השבת היא כזאת שכיחה אז למה לא כולם מרגישים אותה וממילא רוצים לשמור שבת הלכה למעשה? ולמה עבור כמה משומרי השבת, השבת נהפכה למשהו שגרתי, בלא חיות ובלא לב? עונה האדמו”ר מסלונים תשובה מדהימה: “ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, דהן אמת שאין היחיד מסוגל להגיע לכך, אך הרבים המאוחדים בלב אחד כאיש אחד בכחם להגיע לזה… והיינו שכח השבת בצירוף עם כוח הרבים מסוגל לגאול את יהודי מכל המצבים, ואפילו עע”ז כדור אנוש מוחלין לו!”
פלא פלאים! האדמו”ר במילים אחרות אומר שאותו קול עמוק שזועק בקרבנו להפסיק עם האורך חיים המקולקל מופיע בזכות כוח הציבור באותו מקום שיהודי נמצא! ולכן האחריות לזכות עוד יהודים באור הכל כך קדוש של השבת למעשה תלוי במי? בשומרי השבת עצמם! שיהיו מאחודים ומחזקים זה את זה באופן תדיר. לא מובן מאליו לזכות לאור השבת. בדיוק כמו שבזוגיות לא מובן מאליו להיות נשוי. כל עוד לא לומדים על זוגיות ולא באים עם רצונות חיוביים לחזק, להגשים חלומות ולעזור זה לזה אז פשוט נשארים תקועים ברווקות נוראית למרות שמבחוץ לכאורה חיים כזוג. אותו הדבר עם הבת זוג של עם ישראל הנקראת שבת! צריך ללמוד על השבת, כיצד לכבד ולענג אותה. צריך ללמוד כיצד היא באמצע מקור כל הברכות. כל זה ללא איומים והפחדות שהתאימו אולי לדורות הקודמים. היום הדור מחפש עומק! והחידוש הוא שאת העומק הוא ימצא על ידי כוח הציבור.
שבת שלום!
ניסים מבית מדרש “ישמח משה באור פניך”.