ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
בסוף פרשת יתרו קראנו שהעם ראה מחזות מופלאים – קולות, לפידים, קול שופר, עשן. המראות גרמו לעם להזדעזע ולסגת אחור. הדיבור האלוקי מציף את הכלים הנפשיים של עם ישראל והם אומרים למשה: “דבר אתה עימנו ולא אלוקים פן נמות”. לאחר שמשה ר’ לא מצליח להרגיע את העם בטענה שה’ רק מנסה אותם, הוא ניגש לבד אל הערפל שבו היה ה’.
אחרי מחזה עליון כזה יש סכנה שעם ישראל יתפעל רק מרוחניות עליונה וישכח את האנושיות הפשוטה ואת מערכת היחסים היום יומית ביון אדם לחברו. להבדיל תחשבו על ילד שרואה סרט הוליווד עוצר נשימה, כיצד אותו ילד יראה את העולם הרגיל שלנו, עם הורים אכפתיים ואחים נודניקים שנייה אחרי שהסרט יגמר?
אומר הרב ששון כשאדם מצער את חברו הוא לא מרגיש שיש לו גם “עסק” מול ה’. מבחינתו “העסק” עם ה’ מתבטא רק במצוות הקשורות לתפילין, שבת, כשרות, לימוד תורה. ואילו הלכות שקשורות לבין אדם לחברו כגון, הלוואה לחבר, צדקה, זהירות בממונות, וכדומה הן עניינים חברתיים בלבד בלי קשר לכאורה עם ה’. חיזוק לדברים אנחנו רואים בדברי רש”י שמסביר את המילים: “ואלה המשפטים” – כל מקום שנאמר “אלה” פסל את הראשונים. “ואלה” עם תוספת “ו” באה להוסיף על הראשונים. מה הראשונים (בפרשת יתרו) מסיני, אף אלו מסיני.
למה הייתי חושב שהמצוות בפרשת משפטים לא מסיני? פשוט, כי מצוות שבין אדם לחברו מתגמד ביחס למצוות שבין אדם למקום. מהו האדם מול ה’? איך אפשר להשוות עמידה מול ה’ לבין עמידה מול אדם? אבל כאן החידוש! לומדים מפרשת משפטים שהמצוות בין אדם למקום הן מעין דרך להאיר את העולם העליון כאן בארץ, ואילו מצוות בין שבין אדם לחברו מתעסק בסידור העולם הזה בעצמו.
במילים אחרות סמיכות פרשות יתרו ומשפטים אומרות לנו לעזוב את המחשבות של מה יותר חשוב – שתיהם דרכים אמיתיות לגילוי ה’ בעולם. סוג המצוות הראשון מגלה את אור ה’ בעולמות העליונים כאן למטה, כאילו המצוות בין אדם למקום מושכות את האין סוף לעולם שלנו, והשני מגלה את ה’ ע”י מערכות יחסים ומורכבויות טבעיות בין בני אדם. קיום שני המצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום סוגר מעגל בין העולם העליון והעולם שלנו ומכריז בקולי קולות שאין עוד מלבדו ממש!
לא בכדי הפרשה פותחת בדיני עבדים. יש כאן סופר מקרה של מצוות בין אדם לחבירו. הכי קל לנצל את האדם שאיבד את חירותו. אדם יגיד לעצמו: “הוא הסתבך בחובות, הוא גנב ואין לו איך להחזיר! בעיה שלו! הנה התורה אפשרה לו למכור עצמו לעבד, אולי גם על הדרך נוציא עליו קצת עצבים ובכך נוודא שלא יחזור לדרכו הרעה?”.
אולם כאן התורה באה ואומרת – תיזהר! אל תנצל את העבד, ה’ לא אוהב את זה. חז”ל אומרים “הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו”, וכל צרכיו של העבד, אשתו וילדיו חלים על האדון. אסור לנהוג בו מנהגי עבדות וביזיון. לדוגמא, אסור לאדון לומר לו שייקח את חפציו למרחץ, שינעיל לו את נעליו. בנוסף חייב האדון להשוותו אל עצמו במאכל ובמשתה, בבגדים ובדיור. פשוט אי אפשר להשוות בין היחס הטוב שזכה עבד עברי מאדונו, ליחס שעבדים קיבלו בארצות אחרות.
עד כאן ראינו את היחס שבין מצוות אדם לחברו ולבין האדם למקום. ופתיחת הפרשה דווקא בהלכות עבד עברי, הדגישה את המשקל הנכון של קיום המצוות שבין אדם לחברו, עמ”נ שלא נתבלבל ונישאר ברושם האדיר של מתן תורה. מה שיגרום לנו לזלזל בהתנהלות החיים היום יומיים.
נסיים בדברי רבינו משיחה נא’ בספר “שיחות הר”ן”:
הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם (אבל מה כן?) רַק לִמְשֹׁךְ אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי (ומהו התכלית הנצחי? הרב יגיד לנו קודם מה מונע מאיתנו להגיע לתכלית הנצחי ובסוף יאמר מהו התכלית בפרוש).
וְאֵין לְהִסְתַּכֵּל אִם יִהְיֶה לוֹ מָעוֹת אִם לָאו. כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְבַלֶּה יָמָיו בְּשָׁוֶה. כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה מַטְעֶה אוֹתָנוּ לְגַמְרֵי, שֶׁמַּרְאֶה אֶל הָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַרְוִיחַ בְּכָל פַּעַם, וּבַסּוֹף אֵינוֹ כְּלוּם. כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה בְּחוּשׁ בְּרֹב בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹסְקִים וְעוֹבְדִים יָמִים וְשָׁנִים בִּסְחוֹרוֹת וּמַשָּׂא־וּמַתָּן וּלְבַסּוֹף כְּשֶׁבָּאִין לְחֶשְׁבּוֹן אֵין נִשְׁאָר בְּיָדָם כְּלוּם, וְאִם אֲפִלּוּ מַשִּׂיג מָעוֹת לוֹקְחִין אוֹתוֹ מִן הַמָּעוֹת. וְהַכְּלָל שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֵין לָהֶם קִיּוּם בְּיַחַד, דְּהַיְנוּ הָאָדָם עִם הַמָּעוֹת, רַק אוֹ שֶׁלּוֹקְחִין הַמָּעוֹת מִן הָאָדָם, אוֹ שֶׁלּוֹקְחִין הָאָדָם מֵהַמָּעוֹת. וּמֵעוֹלָם לֹא נִמְצָא שֶׁיִּשָּׁאֵר אֶחָד עִם הַמָּעוֹת. (עד כאן מה עיקר הדבר שמונע מהאדם להגיע לתכלית – הכסף! לעניות דעתי זאת הסיבה שגורמת בסופו של דבר גם לאדם להיות עבד! עבד לממונו, עבד לעבודתו, עבד לחדשות, עבד לרגשותיו הנמוכים ועוד ועוד. כשהבסיס הוא התייחסות לא נכונה לכסף)
(ומה כן?) …מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מְעַט מִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְשׁוּם מַלְאָךְ וְשָׂרָף אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר עַל זֹאת שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן, לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ חָזָק וְתַקִּיף תָּמִיד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַכֹּל חֲפֵצִים וְרוֹצִים לְעָבְדוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין כָּל הָרְצוֹנוֹת שָׁוִין. וְיֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בָּרָצוֹן. אֲפִלּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע יֵשׁ חִלּוּקִים גְּדוֹלִים בֵּין הָרְצוֹנוֹת. וְהַכְּלָל, שֶׁעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין שֶׁיִּהְיֶה כּוֹסֵף תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּבְתוֹךְ כָּךְ מִתְפַּלְּלִין וְלוֹמְדִין וְעוֹשִׂין מִצְווֹת.
אז מה התכלית הנצחי?! תפילה, לימוד ועשיית מצוות? בוודאי שכן, אבל העיקר אומר רבינו זה הרצון! אם יש רצון להתקרב לה’ אז במקביל יש רצון לחיות! העיקר לכסוף ולרצות קרבת ה’ – בכל מצב – בכל מקום – ובכל זמן. ועל פי דרגת הרצון, החיים יתמלאו במשמעות, התפילות יעלו מעלה מעלה, הלימוד למרות העמל יהיה מתוק ונעים והמצוות יהיו חלק אנטגרלי ומשמח בחיים שלנו! אמן כן יהי רצון!
שבת שלום,
ניסים מבית מדרש “באור פניך” באלעזר, בין חברון לירושלים.