ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
אחים יקרים אנחנו עומדים לפני האירוע ההיסטורי הכי משמעותי מאז בריאת העולם. אירוע בו בורא עולם מתגלה לבריאתו דרך עם שלם. לפי הרמב”ן ישראל ידעו על כך מראש, שהרי משה רבינו סיפר להם שזו היא מגמת פניהם להגיע אל הר חורב, עליו כבר נאמר במראה הסנה בפרק ג’, י”ב “בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה”. עם הידיעה הזאת בצורה טבעית, ע”פ רש”י, נעשו כולם כאיש אחד בלב אחד – כאגודה אחת לקבל עליהם עול מלכות שמים. מעין הבנה פנימית בלי הסברים כשם שה’ אחד כך אנחנו צריכים להיות אחד כעם.
אבל לפי דברי רש”י המציאות הזאת במדבר לא חזרה על עצמה שוב. לומדים זאת מדרך הכתוב שבכל שאר המסעות נכתב בלשון רבים “ויסעו”, “ויחנו” וכאן שינה לשונו ונקט “ויחן” בלשון יחיד, ללמד שלקראת מתן תורה היו מאוחדים, אבל בשאר כל החניות, היו שרויים בתרעומת ובמחלוקת שהיו מתרעמים וחולקים על משה ואהרון בעניין טורח מסעותיהם.
קשה לשמוע את דברי המדרש שמביא רש”י שהיו מתרעמים וחולקים על משה ואהרון בשאר המסעות. את האמת זה לא מפתיע. הרי זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו קוראים את הפרשות. כולנו יודעים שישראל הולכים לחטוא. היכן? בעוד מספר פרשות בחטא העגל ובספר במדבר הולכות להיות נפילות גדולות בין היתר בחטא המרגלים, ערעור על הנהגת משה רבינו ואהרון ע”י קרח ועדתו, בנות מדיין וצרפו את כל התלונות השונות של העם.
השאלה היא: כיצד ה’ שאין דבר נעלם ממנו, ואין נסתר מנגד עיניו מביא לנו את התורה למרות שהוא יודע שיהיו נפילות קשות בדרך!? לכאורה ה’ היה צריך להביא את הדבר הכי מושלם בעולם, התורה, רק לאלה שיצליחו לקיים אותה גם בעתיד ולא רק בהווה. בא נשאל את זה בצורה יותר עממית, למה שאבא ילמד את בנו להשתמש במכשירי הבית אם הוא יודע בוודאות שהבן עומד להשתולל ולהרוס בזמן קצר לא רק את אותם המכשירים אלא גם את קירות הבית? טוב תגידו: “לא כל העם חטא”, אז יגיד מי שיגיד שה’ ייתן את התורה רק לאלה שלא יחטאו.
אומר רבינו בשיחות הר”ן קכ”ג יסוד חשוב מאוד בעבודת ה’. “מענין קצת אנשים שמתקרבים לעבודת ה’ יתברך ואחר כך מתרחקין, ענה: אף על פי כן יקר אצל ה’ יתברך ההתקרבות בעצמו אף לפי שעה. אף על פי שאחר כך נעשה מה שנעשה חס ושלום.
ואמר: הלא על שעת מתן תורה נאמר (שיר השירים ד’, ט’) לבבתיני באחת מעיניך, ואיתה במדרש (שיר השירים רבא א-נה) מהו באחת מעיניך? אלא שבעין השנית כבר היו מסתכלין על העגל.
נמצא שבשעת מתן תורה היה דעתם לפרוש חס ושלום ואף על פי כן היה יקר בעיני ה’ מאוד ההתקרבות בעצמו, כמו שכתוב לבבתיני באחת מעיניך. כי זה בעצמו יקר בעיני ה’ יתברך”.
אומרים חז”ל, יש שקר שנקרא “אחטא ואשוב”. אלה שסוברים שמכיוון שהתשובה מוחקת את העוון, נעשה עוד כמה עברות ונחזור בתשובה כשיהיה לנו נוח. זה לא עובד. חז”ל מגיבים לאדם כזה שלא עולה בידו לעשות תשובה – וכאדם “שטובל ושרץ בידו”.
אבל אדם שכל עניינו זה התקרבות לה’ ובדרך נופל כי הוא נמצא בקשיים גדולים, התמודדות נוראית, הוא מאוד רוצה! אך נכשל – אדם כזה “אף על פי כן יקר אצל ה’ יתברך ההתקרבות בעצמו לפי שעה”. זה הבדל עצום.
במה נקודת השוני? ברצון. איפה הרצון שלך נמצא? האם אתה משתמש בכוח הרחמים של ה’ כנגד ה’ ליצור עוד קלקולים? זה נורא ואיום! ומחיר המשחק לאדם כזה הוא מחנק רוחני והסתרת פנים. לעומת זאת כאשר אדם חש שכוחותיו חלשים לעשות מהפכים גדולים בחייו ולמרות זאת הוא יוצא למסע אמיץ בשיבה הביתה לאבא שלו, לנשמה הטבעית שלו, כאן יש סבלנות אין קץ מצד ה’ לנפילות.
והחידוש הוא שגם במרווח שבין הנפילות “אף לפי שעה”, שהוא התרומם מנפילתו ולמרות שיש סיכוי טוב שיפול בעוד זמן קצר – “ואף על פי כן היה יקר בעיני ה’ מאוד ההתקרבות בעצמו, כמו שכתוב לבבתיני באחת מעיניך. כי זה בעצמו (ההתקרבות הזמנית הזאת) יקר בעיני ה’ יתברך”.
קשה להאמין כמה ה’ אוהב אותנו וכמה הוא מחזיק ממידת הרצון! ולכן התורה נתנה לעם ישראל למרות שה’ ידע שיהיו נפילות. מידת הרצון של עם ישראל לקבלת התורה גברה למרות שעין אחת כבר פזלה לכיוון החטא. ואיך הרצון הזה התבטא? בין היתר על ידי הזריזות היתרה שהביאה אותם להר סיני, עד כדי כך שנחלשו מאוד מן הדרך (ראה שפת אמת תרמ”ב), והיו זקוקים ליום שלם של התאוששות כאשר באו לשם.
אז שנזכה אחים יקרים תמיד לרצות!
לרצות להתרומם מהעצבות, מהבושה ומהכעס.
לרצות לאהוב ולקבל את עצמינו, כולל החולשות והנפילות.
אך שלעולם נמשיך לרצות לשאוף לטוב יותר כי עם האמונה ברצון הטוב שלנו, האור האלוקי יאיר עלינו פנים סלחניות וידחוף אותנו אל עבר החלום הכי גבוה שיש – חזרה בתשובה, חזרה הביתה אל מי שאנחנו באמת.
אוהב, ניסים אשכנזי מבית מדרש “באור פניך”, באלעזר בין חברון לירושלים.