ניסים אשכנזי, פסיכותרפיסט לכאב פיזי ורגשי. מייסד בית מדרש “באור פניך”
אחרי שיוסף התגלה לאחים, כולם מבינים שאי אפשר להישאר בבצורת בארץ כנען. פמליה מכובדת מלווה את יעקוב אבינו בירידתו למצרים.
בדרך למצרים יעקוב עוצר בבאר שבע, זובח זבחים לאלוקי אביו יצחק וה’ נגלה אליו. ה’ אומר, אל תירא מלרדת למצרים, הירידה היא לא אקראית. שם אהפוך את זרעך לגוי גדול (ע”פ האברבנאל). ולבסוף ה’ חותם באני אהיה עמך בירידתך למצרים להשגיח עליך שלא יעונה לך כל רע, ואני גם אשיב את בניך משם לאחר זמן (ע”פ רד”ק). ובינתיים יוסף זה יהיה שידאג לטפל בעניינים שלך.
ומה איתנו? גם אנחנו צריכים אף לפעמים מחויבים לנסוע לעבודה/שליחות מסוימת. איך נדע שאכן אנחנו עושים את הדבר הנכון במעבר הזה? בפרט השאלה מתאימה עבור אחינו שעשו עלייה. זזו מהמקום הטבעי שלהם? (לכאורה טבעי כי חוץ לארץ מעולם לא היה הבית של היהודים). מה יכול לחזק אותם שאכן קיבלו את ההחלטה הכי טובה שהיו אי פעם יכולים לקחת?
תשובה ברורה ויפה נותן לנו רבינו נחמן בשיחות מוהר”ן סימן פ”ה: “אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ עַל עִנְיַן נְסִיעָה לְאֵיזֶה מָקוֹם, אִם יִסַּע לְשָׁם. הֵשִׁיב לוֹ: כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם נְסִיעָה לְפָנָיו, אֵין לוֹ לְהִתְעַקֵּשׁ לִמְנֹעַ מִזֶּה לֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ דַּוְקָא. כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָדָם נוֹסֵעַ לְשָׁם הוּא מְתַקֵּן שָׁם אֵיזֶה דָּבָר. רַק שֶׁיִּזָּהֵר לִהְיוֹת שָׁמוּר מִן הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל כְּשֶׁהוּא רַק שָׁמוּר מִן הָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם. אֲזַי כָּל אָדָם מְתַקֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא נוֹסֵעַ לְשָׁם. אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי.
כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָאָדָם בָּא לְשָׁם, הוּא עוֹשֶׂה שָׁם בְּוַדַּאי אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה עַל־כָּל־פָּנִים. כִּי מִתְפַּלֵּל שָׁם וְאוֹכֵל שָׁם וּמְבָרֵךְ עַל אֲכִילָתוֹ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. כִּי בְּוַדַּאי אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, עַל־כָּל־פָּנִים הוּא עוֹשֶׂה כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם.
וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי הָאָדָם מֻכְרָח מִן הַשָּׁמַיִם לִהְיוֹת שָׁם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם דַּוְקָא כְּדֵי שֶׁיְּתַקֵּן שָׁם מַה שֶּׁהוּא דַּיְקָא צָרִיךְ לְתַקֵּן שָׁם. עַל־כֵּן הוּא טוֹבָה לְפָנָיו מַה שֶּׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ נְסִיעָה לְשָׁם, כִּי אוּלַי יִהְיֶה מֻכְרָח לָבוֹא לְשָׁם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת פט:) עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ: רָאוּי הָיָה יַעֲקֹב לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל אֶלָּא וְכוּ’. כְּמוֹ כֵן הוּא בְּכָל אָדָם. שֶׁהוּא טוֹבָה לְפָנָיו מַה שֶּׁמִּזְדַּמֵּן לוֹ נְסִיעָה לְשָׁם. כִּי בְּלֹא זֶה אוּלַי הָיָה מֻכְרָח לֵירֵד לְשָׁם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת וְכוּ’ חַס וְשָׁלוֹם, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכָל זֶה דִּבֵּר עִם אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי. כִּי אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי מִיִּשְׂרָאֵל מְתַקֵּן גַּם־כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר וְכוּ’ כַּנַּ”ל. כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.”
אומר רבינו חד משמעית, אם אתה באמת צריך – צא מהנוחות וסע! או שיסיעו אותך בשרשראות של ברזל. כמובן שהברור חשוב והתייעצות בתלמידי חכמים מחייבת אבל כשהתשובה ברורה אז סע! ה’ אתך. בנסיעות קצרות קיבלנו אור ירוק, כי אין סתם! אם אתה צריך לנסוע, אז אתה מתקן שם משהו. יהודי הוא כלי קודש. כל ברכה/מצוה שלך, כל מחשבה טובה יטהרו ויתקנו את המקום!
ומה עם נסיעות יותר משמעותיות, כמו הגעה לארץ ישראל?
כותב רבינו בשבחי הר”ן בפרוש: “כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל”. וכן: “כל העניין שלי זה ארץ ישראל”; “מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל”.
אחי ורעי, הכול גלוי וידוע! אנחנו זכינו לחיות בדור שמקיים את החלק השני של ברית בין הבתרים בו נאמר: “וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל”. אומנם נגאלנו ממצרים פעם אחת אך חזרנו לגלות כ-2000 שנה. היום אנחנו רואים עין בעין את תהליך שיבת ציון, תהליך גאולת ישראל. בני ישראל חוזרים הביתה!! חלק הגדול חזר והחלק הנוסף מתכנן את חזרתו.
ולגבי הצידה לדרך, עונה על זה הפרשה: ” וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן”. יעקוב מגיע למצרים, מה היינו אמורים לחשוב שיעשה דבר ראשון? ילך לראות את בנו יוסף שלא ראה 16 שנה! במקום, יעקוב הולך לארץ גושן שם הוא קובע קודם כל אוהלה של תורה! שם הוא בונה את התשתית הרוחנית של עם ישראל מה שנותן לו ולבניו את הכוחות להתמודד עם הגלות המרה.
מה שנכון לגבי הגלות, בוודאי שנכון עבור ארץ ישראל! רק בזכות התורה נוכל להיגאל ברחמים, רק בזכות התורה נוכל לחיות חיים שלמים, שמחים, טובים ומלאי משמעות כי היא חיינו ואורך ימינו! ברוך ה’ גם זאת רואים בחוש, לא היה בארץ ישראל שום דור עם כל כך הרבה בתי מדרש ולימוד תורה. עוד מחכה לנו דרך ארוכה בתיקון המומים של ארצנו האהובה, אך לומר תודה לה’ על מה שיש ועל מה שעוד יהיה, זאת חובתנו.
יהי רצון שנזכה לסיים את שליחותינו בגלות ונחזור לארץ הקודש בנחת מבלי שיזרזו אותנו כוחות חיצונים. ואם באופן פרטי כוחות הנפש והטבע סוגרים עלינו ואנחנו לא מצליחים לצאת מאזור הנוחות, לפחות שנתפלל מעומק הלב שה’ הטוב יפתח את דרכינו לגאולה פרטית, יוציא אותנו מצרה לרוחה, מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה וכן יהיה רצון ונאמר אמן!
באהבה רבה,
ניסים אשכנזי, בית מדרש “באור פניך”